Once I was passing from place to place, and a certain man who had Scripture but had no Mishnah found me and said to me: My master, I wish to say one thing before you, but I am afraid lest you be displeased with me. I said to him: My son, if you ask me about a matter of Torah, why should I be displeased with you? And he said to me: My master, why is it said (Psalms 136:25), "He gives bread to all flesh," and it is said (Psalms 147:9), "He gives to the beast its food, to the young ravens that cry," yet for man He does not prepare it? I said to him: My son, in the proper conduct that a person does with his hand — does the Holy One, blessed be He, not bless the works of his hands? Can it be that he should sit idle from labor or from trade? The verse teaches (Deuteronomy 14:29): "So that the LORD your God may bless you in all the work of your hand that you do." And he said to me: My master, this answer that you have answered me is the first approach that I told you, and it is acceptable in my eyes. I said to him: My son, my Father in heaven has the power to grant me wisdom and understanding and knowledge and discernment, and I will answer you further concerning what you asked me. Go out and learn from the fool who passes through the marketplace: once wisdom and understanding, knowledge and discernment have been taken from him, can he sustain himself even for one hour? So with all people: when knowledge is taken from a person, behold, they are reckoned like the beast and the wild animal and the bird and the other creatures that the Holy One, blessed be He, created in His world. I call heaven and earth to witness for me that the Holy One, blessed be He, sits and apportions with His hand the food for all who come into the world and for all the works of His hands that He created, from man to beast, from creeping thing to the bird of the heavens. And the verse says (Isaiah 33:6): "The fear of the LORD is his treasure." Another interpretation: "The fear of the LORD is his treasure." A parable: to a king of flesh and blood who had many sons and servants and sought to reprove them, each one by himself, and saw that they did not accept his reproofs upon themselves. What did the king do? He wrote all the matters on a paper and hung it in the outermost courtyard, the first one, an open letter to every person, and the herald goes out from before the king and proclaims and says: Whoever comes to this letter and reads it and fulfills all that is written in it, let him come and take bread and food from before the king. So are Israel comparable in this world and in the next world by means of the words of Torah: once a person has come to Scripture and Mishnah and learns from them fear of Heaven and good deeds, they feed and sustain and provide for him until he enters his eternal home, as it is said (Isaiah 33:6): "And the faithfulness of your times shall be a store of salvation, wisdom and knowledge."
The King's Open Letter and Bread for All Who Labor
Tanna Debei Eliyahu Rabbah 14:2
פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני אדם אחד שיש בו מקרא ואין בו משנה ואמר לי רבי אני רוצה לומר לפניך דבר אחד ומתיירא אני שמא תקפיד עלי אמרתי לו בני אם אתה שואלני בד"ת מפני מה אקפיד אני עליך ואמר לי רבי מפני מה נאמר (תהילים קל״ו:כ״ה) נותן לחם לכל בשר ונאמר (תהילים קמ״ז:ט׳) נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו ואדם אין מכין הוא לו אמרתי לו בני בדרך ארץ שאדם עושה בידו וכי אין הקב"ה מברך את מעשי ידיו יכול יהא יושב ובטל מן המלאכה או מן המשא ומתן ת"ל (דברים י״ד:כ״ט) למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידך אשר תעשה ואמר לי רבי תשובה זו שהשבתני היא שטה הראשונה שאמרתי לך והיא מקובלת בעיני אמרתי לו בני יש כח לאבי שבשמים שיתן בי חכמה ובינה ודעה והשכל ואשיבך עוד על מי ששאלתני צא ולמד מן השוטה שעובר בשוק כיון שניטל ממנו חכמה ובינה דעה והשכל וכי יכול לפרנס א"ע אפי' שעה אחת כך כל בני אדם כשתנטל ממנו דעה הרי הן חשובין כבהמה וחיה ועוף ושאר בריות שברא הקב"ה בעולמו מעיד אני עלי שמים וארץ שיושב הקב"ה ומחלק בידו מזונותיו לכל באי עולם ולכל מעשה ידיו שברא מאדם עד בהמה מרמש ועד עוף השמים והכתוב הוא אומר (ישעיהו ל״ג:ו׳) יראת ה' היא אוצרו. ד"א יראת ה' היא אוצרו משל למלך בשר ודם שהיו לו בנים ועבדים הרבה ומבקש להוכיחן כל אחד ואחד בפני עצמו ורואה שאינן מקבלין עליהן התוכחות שלו מה עשה המלך כתב כל דברים על הנייר ותלאה בחצר החיצונה הראשונה אגרת פתוחה לכל אדם והכרוז יוצא מלפני המלך ומכריז ואומר כל מי שיבא אל האגרת הזאת ויקרא אותה ויקיים כל מה שכתוב בה יבא ויטול לחם ומזונות מלפני המלך כך הן ישראל דומין בעוה"ז ובעוה"ז בדברי תורה כיון שבא אדם לידי מקרא ומשנה ומלמד מהן יראת שמים ומעשים טובים הן זנין ומפרנסין ומכלכלין אותן עד שיכנסו לבית עולמן שנאמר והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו. ואמר לי רבי מפני מה חביבין דברי תורה על הקב"ה יותר מכל באי עולם אמרתי לו בני מפני שדברי תורה מכריעין את ישראל לכף זכות ומחנכין אותן למצות ומביאין אותן לחיי עוה"ב משל למלך בשר ודם שיש לו בנים ועבדים הרבה בתוך ביתו ויש לו למלך עבד זקן ביניהם שהוא מלמד את בניו דרכים נאים ומע"ט ובכל יום ויום כשנכנסין בניו ועבדיו לפניו מניח המלך את כולם ואוהב את העבד הזקן שיש לו בתוך ביתו ואמרו לו עבדיו למה אהבת את העבד הזקן יותר מן הכל ואמר להם המלך אלמלא עבד זקן זה שהוא מלמד את בני דרכים נאים ונעימים ומעשים טובים מה יהיה עליהן כך ד"ת הואיל ומכריעין את ישראל לכף זכות ומחנכין אותן במצות ומביאין אותן לחיי עולם הבא לפיכך חביבין ד"ת עליו על הקב"ה יותר מכל באי עולם ומכל מעשי ידיו שברא. ואמר לי רבי (נ"י שני דברים יש בלבבי ואני אוהבך אהבה גמורה) שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה ואלו הן תורה וישראל אבל איני יודע איזה מהם קודם אמרתי לו בני דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה שנאמר (משלי ח׳:כ״ב) ה' קנני ראשית דרכו וגו' אבל אני אומר ישראל קדמו שנאמר (ירמיהו ב׳:ג׳) קודש ישראל לה' ראשית תבואתה משל למלך שהיה לו אשה ובנים בתוך הבית וכתב את האגרת אל המקום שאשתו ובניו שם (אלמלא אשתו ובניו של מלך שעושין לו נחת רוח בתוך הבית וכתב את האגרת ולא חזרה האגרת ביד השליח) אלמלא אשתי ובני שלי שעושין לי נחת רוח בתוך הבית החרבתי את המקום כך אלמלא הם ישראל לא נברא העולם ונחרב העולם לכך נאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתה ונאמר ה' קנני ראשית דרכו וגו'. מדה אחרת בישראל מהו אומר (ירמיהו ל״א:ג׳) מרחוק ה' נראה לי אמר לי רבי ב"פ גלו ישראל בבית ראשון ובאחרון בבית ראשון ניתן להם זמן ובאחרון לא ניתן להם זמן אמרתי לו בני יושבי בית ראשון אעפ"י שהיו עובדי ע"ז היה בהן דרך ארץ והיתה בהן צדקה וג"ח משל למלך שיש לו בנים ועבדים הרבה רובם אלמים חרשים וסומין סרחו במעשיהן נשבע המלך שיפרוש מהם כיון שפירש מהן היו הולכין ובוכין אחריו אמר להן חזרו מאחרי הריני חוזר עליכן. מכאן ואילך מה עלינו לעשות לשפוך רחמים ולבקש תחנונים ותפלה לפניו ולמצא פתח לפניו בד"ת שהוא פתח גדול מכל הפתחים שפתח לנו ע"י עבדיו הנביאים שכן כתוב (יואל ב׳:י״ב) וגם עתה נאם ה' (נ"י שובו עמי) שובו עדי בכל לבבכם וגו' מה אם יתגלגלו רחמיו המרובים עלינו ויקויים עלינו מה שאמרו שפתיו (מיכה ב׳:י״ג) עלה הפורץ לפניהם וגו'. אמר לי רבי (נ"י תשוח) תנוח נפשך עליך שהרבה שחרת את נפשי עלי לטובה אמרתי לו בני כתוב אחד אומר (משלי כ״ו:ד׳) אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה וכתוב אחד אומר (משלי כ״ו:ד׳) ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו ושנו במשנה הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס (נ"י א"ל דברים שיש לי בלבי לא ארצם לפניך) אמר לי רבי דברים הללו היו לי בלבבי ולא הייתי רוצה לאמרם לפניך אמרתי לו בני העבודה כל הדברים הללו ששאלתני לא שאלני אדם מעולם ומימי לא למדתים אלא ממך ברוך המקום ברוך הוא שבחר בתורה ובתלמידי חכמים ששנו לנו המשנה הזאת הוי גולה למקום תורה ולא תאמר שהיא תבוא אחריך או שחביריך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תשען.