"Arise, cry out in the night, at the beginning of the watches; pour out your heart like water before the face of the Lord; lift up your hands to Him for the life of your children, who faint with hunger at the head of every street" (Lamentations 2:19). Blessed is the Omnipresent, blessed is He, whose mercies are abundant over Israel forever. Even though they spoiled their deeds before the Holy One, and the Holy One is angry with them, even so His mercies are upon them every single day, as it is said, "The mercies of the LORD I will sing forever; to all generations I will make known Your faithfulness with my mouth" (Psalms 89). And so He explains through Isaiah the prophet, "This people I formed for Myself; they shall declare My praise" (Isaiah 43). And it says, "I will recall the mercies of the LORD, the praises of the LORD... great in goodness toward the house of Israel, which He bestowed on them according to His mercies... In all their distress He was distressed, and the angel of His presence saved them, in His love" (Isaiah 63). I have here only the distress of the community; from where do I learn the distress of the individual? Scripture teaches, "He shall call upon Me and I will answer him" (Psalms 91). If so, why is it said, "In all their distress He was distressed"? Rather, the Holy One said: In every single trouble that Israel has, as it were, I am with them. Do not read "He was distressed [lo tzar]" but "to Me there is distress [li tzar]," as it is said, "And He said to me, You are My servant, Israel, in whom I will be glorified" (Isaiah 49). Therefore it is said, "Arise, cry out in the night." What is "pour out your heart like water before the face of the Lord"? From here they said: Any disciple of the wise who sits and reads and studies and occupies himself with Torah, the Holy One sits opposite him and reads and studies with him. For here it says "before the face of the Lord," and elsewhere it says, "And these camped facing those" (1 Kings 20:29) - just as there their faces were toward one another, so here too. Another interpretation of "pour out your heart": Because the mercies of the Holy One are abundant over Israel forever, over the wicked among them and the righteous among them. And how do you know this? Go and learn from David king of Israel, to whom, out of the love He loved him and the joy He had in him, He sent words by the hand of Nathan the prophet, as it is said, "And it was on that night that the word of the LORD came to Nathan, saying, Go and say to My servant David... Will you build Me a house for My dwelling? For I have not dwelt in a house..." until "Your house and your kingdom shall be made sure forever before you; your throne shall be established forever" (2 Samuel 7). From here they said: Whoever dines with his fellow, even bread with salt, even if that diner has a hundred meals a day like Solomon's feast in his prime, even so he holds gratitude to his fellow to his face. When David heard this, he came and sat before the Divine Presence and bowed his full height to the ground and said: My Father in Heaven, may Your great Name be blessed forever and ever, and may You have contentment from Israel Your servants in all the places where they dwell, for You have made us great and exalted us and sanctified us and praised us, and bound for us a crown of words of Torah from one end of the world to the other. The Torah I did before You, I did from what is Yours; the acts of lovingkindness I did before You, I did from what is Yours; and even so, as reward for the little Torah I did before You, You have granted me this world and the days of the son of David and the world to come, as it is said, "And King David came and sat before the LORD and said, Who am I, O Lord GOD, and what is my house, that You have brought me thus far?" (2 Samuel 7:18). Happy is the one who knows in his heart what he is before his Father in Heaven, and does all his deeds in trust upon his Father in Heaven. Happy is the one who fears Heaven in concealment and leans and trusts as one who grasps a shield and buckler, as it is said, "And David spoke to the LORD the words of this song... and he said, The LORD is my rock and my fortress... my shield and the horn of my salvation, my high tower and my refuge" (2 Samuel 22).
Rise and Sing by Night and the Thanksgiving of David
Tanna Debei Eliyahu Rabbah 18:1
קומי רני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ד' שאי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות (איכה ב׳:י״ט) ברוך המקום ברוך הוא שרחמיו הם מרובין על ישראל לעולם אע"פ שסרחו במעשיהם לפני הקב"ה והקב"ה כועס עליהן אעפ"כ רחמים שלו עליהם בכל יום תמיד שנאמר (תהלים פט) חסדי ה' עולם אשירה לדור ודור אודיע אמונתך בפי וכן הוא מפרש בקבלה ע"י ישעיהו הנביא (ישעיהו מ״ג:כ״א) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו וגו'. ואומר (ישעיהו ס״ג:ז׳) חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו וגו' בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו וגו'. אין לי אלא צרת ציבור צרת יחיד מנין ת"ל (תהילים צ״א:ט״ו) יקראני ואענהו וגו'. א"כ למה נאמר בכל צרתם לו צר אלא אמר הקב"ה בכל צער וצער שיש לישראל כביכול אני עמהם שנאמר לו צר א"ת לו צר אלא לי צר שנאמר (ישעיהו מ״ט:ג׳) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר לכך נאמר קומי רני בלילה וגו' מאי שפכי כמים לבך נכח פני ה' מכאן אמרו כל ת"ח שיושב וקורא ושונה ועוסק בתורה הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עמו שכאן נאמר נכח פני ה' ולהלן הוא אומר ויחנו אלה נוכח אלה וגו' (מלכים א כ׳:כ״ט) מה להלן פניהם של אלו נוכח פניהם של אלו ופניהם של אלו נוכח פניהם של אלו אף כאן אחריו מה כתיב שם ויהי ביום השביעי ותקרב המלחמה ויכו בני ישראל את ארם מאה אלף רגלי ביום אחד וינוסו הנותרים וגו' ואלולי שהדבר כתוב אי אפשר לאומרו וכל האומרו היה חייב מיתה: ד"א שפכי כמים לבך וגו' ומה ת"ל אלא לפי שרחמיו של הקב"ה מרובין על ישראל לעולם בין על הרשעים שבהן בין על הצדיקים שבהן ומנין תדע לך שכן הוא צא ולמד מדוד מלך ישראל שמאהבה שאהב אותו ומשמחה ששמח בו שיגר לו דברים ביד נתן הנביא שנאמר (שמואל ב ז׳:ד׳-ה׳) ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ה' אל נתן לאמר לך ואמרת אל עבדי אל דוד וגו' האתה תבנה לי בית לשבתי כי לא ישבתי בבית וגו' כל הענין עד ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם וגו' וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד. ומכאן אמרו כל הסועד עם חבירו אפילו פת במלח או ירק או תמרים או גרוגרות או אפילו טובל עמו בציר אע"פ שיש לאותו סועד מאה סעודות בכל יום כסעודת שלמה בשעתו אפ"ה יחזיק לו טובה לחבירו בפניו לכך נאמר כי לא ישבתי בבית וגו'. כיון ששמע דוד כך מיד היה בא וישב לו לפני השכינה ושחה מלא קומתו ארצה ואומר אבי שבשמים יהיה שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ותהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם על שהגדלתנו ורוממתנו וקדשתנו וקלסתנו וקשרת לנו כתר של דברי תורה מסוף העולם ועד סופו. התורה שעשיתי לפניך משלך עשיתי וגמילות חסדים שעשיתי לפניך משלך עשיתי ואפ"ה בשכר תורה שעשיתי קמעא לפניך הקנית לי העוה"ז וימות בן דוד ועוה"ז שנאמר (שמואל ב ז׳:י״ח) ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי אדני ה' ומי ביתי כי הביאותני עד הלום וגו' כל הענין עד ומברכתך יברך בית עבדך לעולם משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו עבד והיה המלך אוהב אותו אהבה גמורה ובכל יום ויום היו מכניסין אותו לפניו והיה המלך עושה לו כבוד בפני כל עבדיו ומשיב אותו העבד לפני המלך ואומר לו אדוני המלך מה מלאכה עשיתי לך יותר מכל שאר עבדיך ומה קורת רוח מצאת ממני יותר מכל שאר עבדיך שאתה עושה לי כל הכבוד הזה לפני עבדיך לכך נאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה' וגו' נאמר כאן הלום ולהלן הוא אומר (שמואל א י׳:כ״ב) הבא עוד הלום איש ואומר (שמואל א י״ד:ל״ח) גשו הלום כל פנות העם ואומר (שמות ג׳:ה׳) אל תקרב הלום מה הלום שנאמר להלן לשון מלכות ושררה אף הלום שנאמר כאן לשון מלכות ושררה. תדע לך שכן הוא שהרי במעשים הטובים שמצא הקב"ה בדוד עתיד להושיב אותו לימין השכינה שנאמר (תהילים ק״י:א׳) נאם ה' לאדוני שב לימיני וגו' כיצד עושה אדם תורה קמעא לפניך אתה שמת שכרו באלף אלפים לטובה ואין שום בריה יודעת עושה צדקה וגמילות חסדים קמעא לפניך כופל אתה שכרו באלף אלפים לטובה ואין שום בריה יודעת עושה אדם תורה קמעא לפניך אתה שמת שכרו באלף אלפי אלפים לטובה שנאמר (שמואל ב ז׳:י״ט) ותקטן עוד זאת בעיניך ה' אלקים ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם וגו'. וכי זאת תורת האדם שיעשה תורה קמעא לפניך ה' אלקים ועוד דבר אחד אמר לפניו שנאמר ומה יוסיף דוד עוד לדבר עליך ואתה ידעת את עבדך ה' אלקים ואומר ועתה אדני ה' אתה הוא האלקים ודברך יהיו אמת וגו' ומברכתך יברך בית עבדך לעולם זה העולם שאין בו מיתה לעלם ולעלמי עלמיא. אשרי מי שיודע בלבבו מהו אצל אביו שבשמים וכל מעשיו הוא עושה בבטחון על אביו שבשמים אשרי מי שהוא ירא שמים בסתר ונשען ובוטח כמו שהוא תופס מגן ותריס שנאמר (שמואל ב כ״ב:א׳) וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת וגו' ויאמר ה' סלעי ומצודתי וגו' מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי וגו' כי בכה ארוץ גדוד וגו' מגן הוא לכל החוסים בו וגו' ותתן לי מגן ישעך וגו' עד סוף השירה: