What did Moses see that made him give his life for the cities of refuge, that he says, "Then Moses set apart three cities" (Deuteronomy 4:41)? Rabbi Levi said: the one who has tasted the dish knows its flavor. How so? When Moses killed the Egyptian and came the second day and found Dathan and Abiram quarreling, "And he said to the wicked one" - this was Dathan, who began to abuse him, saying, "Do you mean to kill me as you killed the Egyptian?" When Pharaoh heard this he said: many things I have heard and kept silent, but now that it reaches bloodshed, they seized Moses. How did he escape, since it says, "And Moses fled from before Pharaoh"? Rabbi Yannai said: the executioner came to lay the sword on his neck, and the sword was blunted against his neck, for it became as marble, and Solomon praises this: "Your neck is like a tower of ivory" (Song of Songs 7:5). Rabbi Eviatar said: more than that, the sword turned back upon the executioner, as it says, "And He delivered me from Pharaoh's sword." Moses said: me He delivered, but not the executioner. Bar Kappara said: an angel descended in the likeness of Moses and made him flee, and they thought the angel was Moses. Rabbi Yehoshua said: see the miracles the Holy One, blessed be He, did for Moses. Of Pharaoh's whole company, some were made mute, some deaf, some blind. The guards, when asked, did not see him. Know this: when the Holy One, blessed be He, sought to send him on His mission, He said, "Who gives man a mouth?" (Exodus 4:11) - in that hour I stood by you, but now I will not stand by you. Rabbi Yitzchak said: come and see, the deeds of the Holy One, blessed be He, are not like the deeds of flesh and blood. In the way of the world, a man makes himself a patron who will stand surety for him; when the man is seized and led out to be killed, where is the patron? But the Holy One, blessed be He, is not so. The ministering angels said: Moses, the member of Your household, is seized. He said to them: I stand surety for him. They said: he stands before Pharaoh, his sentence is read, he goes out to be killed. He said: I stand surety for him, as it says, "And He delivered me from Pharaoh's sword." "And he struck the Egyptian and hid him in the sand" (Exodus 2:12). When he killed him there was no Egyptian present but Israelites, and "sand" means nothing but Israel: just as sand is moved from place to place and its sound does not carry, so it is unfitting for Israel to be slanderers. Were it not for these wicked men the matter would never have come out. And who were they? Dathan and Abiram. Whatever you can lay upon the wicked, lay it: they spoke this matter, they left over the manna, they said "Let us appoint a chief" (Numbers 14:4), and they joined Korah's quarrel. "Who made you a man, a prince and a judge?" - at that time he was only twenty, for we have a tradition that twenty years he grew up in Pharaoh's palace and sixty years he was in Midian, and when the Holy One, blessed be He, was revealed to him he was eighty. They said "Who made you a man," since a person is not called "a man" before twenty-five, as if to say: you have not yet reached manhood. Then they said: are you not the son of Jochebed? Enough for you that they call you the son of Bithiah. "He turned this way and that and saw there was no man" - he saw that no convert or righteous person would arise from him.
The Sword That Turned to Marble on the Neck of Moses
Yalkut Shimoni on Torah 167:3
מָה רָאָה מֹשֶׁה לִיתֵּן נַפְשׁוֹ עַל עָרֵי מִקְלָט שֶׁהוּא אוֹמֵר (דברים ד, מא), "אָז יַבְדִיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים", אָמַר רַבִּי לֵוִי, מִי שֶּׁאָכַל אֶת הַתַּבְשִׁיל הוּא יוֹדֵעַ טַעֲמוֹ. כֵּיצַד כְּשֶׁהָרַג מֹשֶׁה אֶת הַמִּצְרִי וּבָא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וּמָצָא לְדָתָן וַאֲבִירָם מְרִיבִין זֶה עִם זֶה, וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע, זֶה דָתָן, הִתְחִיל מְבַזֶּה אוֹתוֹ אָמַר לוֹ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע פַּרְעֹה כֵּן אָמַר כַּמָּה דְּבָרִים שָׁמַעְתִּי וְשָׁתַקְתִּי, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ עַד שְׁפִיכוּת דָּמִים תָּפְסוּ אוֹתוֹ, וְהֵיאַךְ בָּרַח שֶׁהוּא אוֹמֵר וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, אָמַר רַבִּי יַנַּאי, בָּא קֹסְטִינָר לִיתֵּן הַחֶרֶב עַל צַוָּארוֹ וְקָהִית הַחֶרֶב מִצַּוָּארוֹ, שֶׁנַּעֲשָׂה שֶׁל שַׁיִשׁ, וּשְׁלֹמֹה מְקַלֵּס אוֹתוֹ, (שה"ש ז, ה) "צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן". אָמַר רַבִּי אֶבְיָתָר וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנֶּהֶפְכָה הַחֶרֶב עַל קֹסְטִינָר שֶׁנֶּאֱמָר "וַיַּצִּילֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה". אָמַר מֹשֶׁה, לִי הִצִּיל אֲבָל לְקֹסְטִינָר לֹא. אָמַר בַּר קַפָּרָא, מַלְאָךְ יָרַד בִּדְמוּת מֹשֶׁה וְהִבְרִיחוֹ, וְהָיוּ סְבוּרִין בַּמַּלְאָךְ שֶׁהוּא מֹשֶׁה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רְאֵה נִסִּים שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, כָּל אוּכְלוּסֵי פַּרְעֹה, מֵהֶן נַעֲשׂוּ אִלְּמִים, מֵהֶן נַעֲשׂוּ חֵרְשִׁים, מֵהֶן נַעֲשׂוּ סוּמִים, וּבָרַח מֹשֶׁה וְלֹא רָאוּ אוֹתוֹ. תֵּדַע, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁלוֹחַ אוֹתוֹ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵין אַתְּ זָכוּר מַה עָשִׂיתִי לְאוּכְלוּסֵי פַּרְעֹה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, יא) "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם", וְאוֹתָהּ שָׁעָה עָמַדְתִּי לְךָ, עַכְשָׁיו אֵינִי עוֹמֵד לְךָ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בֹּא וּרְאֵה, אֵין מַעֲשֵׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמַעֲשֵׂה בָּשָׂר וָדָם, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, בָּשָׂר וָדָם עוֹשֶה לוֹ פַּטְרוֹן שֶׁהוּא מִתְקַיֵּם עָלָיו, וְהוּא נִתְפַּס בְּאַנְקְלִימוֹן, הָלְכוּ וְאָמְרוּ לוֹ לְפַּטְרוֹנוֹ נִתְפַּס בֶּן בֵּיתוֹ, אָמַר לָהֶם אַנִי מִתְקַיֵים עָלָיו, יָצָא לִיהָרֵג, הֵיכָן הוּא וְהֵיכָן פַּטְרוֹנוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִתְפַּס מֹשֶׁה בֶּן בֵּיתְךָ אָמַר לָהֶם אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, אָמְרוּ לֵיהּ הֲרֵי הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי פַּרְעֹה, הֲרֵי אֲפוֹמְנִימָא שֶׁלּוֹ נִקְרִין, הֲרֵי הוּא יוֹצֵא לֵהָרֵג, אָמַר לָהֶם הֲרֵי אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, מִנַּיִן (שמות ח, ד) "וַיַּצִּילֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה". וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל, בְּשָׁעָה שֶׁהֲרָגוֹ לֹא הָיָה שָׁם מִצְרִי אֶלָּא יִשְׂרָאֵל וְאֵין חוֹל אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, מַה הַחוֹל הַזֶּה מְטַלְטְלוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְאֵין קוֹלוֹ הוֹלֵךְ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵין רָאוּי לָהֶן לִהְיוֹת בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע. אִלּוּלֵי אֵלּוּ רְשָׁעִים לֹא יָצָא הַדָּבָר לְעוֹלָם. וּמִי הָיוּ, דָתָן וַאֲבִירָם. וְלָמָּה כָּל מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לִתְלוֹת בִּרְשָׁעִים תְּלֵה. הֵם שֶׁאָמְרוּ הַדָּבָר הַזֶּה, וְהֵן שֶׁהוֹתִירוּ אֶת הַמָּן. וְהֵן שֶׁאָמְרוּ (במדבר יד, ד) "נִתְּנָה רֹאשׁ" וְהֵן שֶׁנֶּחְלְקוּ עִם קֹרַח. מִי שָׂמְךָ לְאִיש שַׂר וְשֹׁפֵט, שֶׁבְּאוֹתָה שָׁעָה לֹא הָיָה כִּי אִם בֶּן עֶשְׂרִים, שֶׁמָּסֹרֶת בְּיָדֵינוּ, עֶשְׂרִים שָׁנָה גָּדַל בִּפְלָטִין שֶׁל פַּרְעֹה, וְשִׁשִּׁים שָׁנָה הָיָה בְּמִדְיָן. כְּשֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה הָיָה. וְאָמְרוּ מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ, שֶׁאֵין אָדָם נִקְרָא אִישׁ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, כְּלוֹמַר עַדַיִין לֹא הִגַעַתָּ לְאִישׁ, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ לֹא בְּנָהּ שֶׁל יוֹכֶבֶד אַתָּה דַּיֶּךָ שֶׁקּוֹרִין לְךָ בֶּן בַּתְיָה. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, רָאָה שֶׁאֵין גֵּר וְצַדִּיק עוֹמֵד מִמֶּנּוּ.