"And Abraham made a great feast." The Eternal One of the worlds was there. "And the king made a great feast" (Esther 1:3), the Eternal One of the worlds was there. This is what is written (Deuteronomy 30:9), "For the LORD will again rejoice over you for good," in the days of Mordecai and Esther; "as He rejoiced over your fathers," in the days of Abraham. Another interpretation: the great ones [gedolim] were there. Og and all the great ones of the kingdom were with him. They said to Og: Were you not saying that Abraham was a barren mule who does not father children? He said to them: And now, what is his gift? Is it not a feeble thing? If I put my finger on it, I would crush it. The Holy One, blessed be He, said to him: You mock My gift. By your life, you shall see a thousand thousands and myriads of myriads come forth from his children's children, and the end of that man will be to fall by none other than their hand, as it is said (Numbers 21:34), "And the LORD said to Moses: Do not fear him, for I have given him into your hand." Rabbi Levi said: No cradle was ever rocked before, except in the house of Abraham our father. For Rabbi Yehoshua son of Menachem said: Those thirty-two kings whom Joshua killed were all present at the feast in the house of Abraham our father. And were there not thirty-one? But it is as Rabbi Berekhiah and Rabbi Chelbo and Rabbi Parnach said in the name of Rabbi Yochanan (Joshua 12:9), "the king of Jericho, one": there is no need for Scripture to say "one," except that it means him and his viceroy.
Og Mocks Isaac at the Feast and Is Doomed by His Line
Yalkut Shimoni on Torah 94:2
וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָּדוֹל, גְּדוֹל עוֹלָמִים הָיָה שָׁם. "וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָּדוֹל" גְּדוֹל עוֹלָמִים הָיָה שָׁם הַדָא הוּא דִּכְתִיב, (דברים ל, ט) "כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב", בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר "כַּאֲשֶׁר שָׂש עַל אֲבוֹתֶיךָ", בִּימֵי אַבְרָהָם. דָּבָר אַחֵר, מִשְׁתֶּה גְּדוֹלִים הָיוּ שָׁם, עוֹג וְכָל גְּדוֹלֵי מַלְכוּת הָיוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לוֹ לְעוֹג לֹא הָיִיתָ אוֹמֵר אַבְרָהָם פִּרְדָּה עֲקָרָה וְאֵינוֹ מוֹלִיד. אָמַר לָהֶם, וְעַכְשָׁיו מַתְּנָתוֹ מַה הִיא, לָאו שְׁפִיפָא הִיא אִי יָהִיב אֲנָא אֶצְבַּע עִלוּיֵה פַּחִים יָתֵיה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה מְבַזֶּה עַל מַתְּנָתִי, חַיֶּיךָ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת יוֹצְאִים מִבְּנֵי בָּנָיו, וְאֵין סוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ לִפּוֹל אֶלָּא בְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר, (במדבר כא, לד) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אוֹתוֹ כִּי בְּיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ" אָמַר רַבִּי לֵוִי, לֹא נִדְנְדָה עֲרִיסָה תְּחִלָּה, אֶלָּא בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן מְנַחְמָה, אוֹתָם שְׁלוֹשִׁים וּשְׁנַיִם מְלָכִים שֶׁהָרַג יְהוֹשֻׁעַ כּוּלָם בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיוּ בַּמִּשְׁתֶּה, וְלֹא שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד הָיוּ אֶלָּא כִּי הַהִיא דְּאָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי פַּרְנָךְ מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן (יהושע יב, ט) "מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶחָד", שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר "אֶחָד", אֶלָּא הוּא וְאַנְטִיקֵסָר שֶׁלּוֹ. (בראשית כ ט-יא) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה אוֹמֵר בּוֹ דָּבָר לִגְנַאי וַאֲנִי אוֹמֵר בּוֹ דָּבָר לְשֶׁבַח. דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא, מְצַחֵק אֵין מְצַחֵק אֶלָּא גִּלּוּי עֲרָיוֹת כְּדָא דְּאַתְּ אָמַר "בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי וְגוֹ' לְצַחֵק בִּי", מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה שָׂרָה אִמֵּנוּ רוֹאָה אֶת יִשְׁמָעֵאל מְכַבֵּשׁ גִּנּוֹת וְצָד נְשֵׁי אֲנָשִׁים וּמְעַנֶּה אוֹתָן תָּנָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אֵין מְצַחֵק אֶלָּא לְשׁוֹן עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שמות לב, ו) "וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק", מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה שָׂרָה אִמֵּנוּ רוֹאָה אֶת יִשְׁמָעֵאל בּוֹנֶה בִּימוֹסִיאוֹת וְצָד חֲגָבִים וּמַקְטִיר עֲלֵיהֶם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה אֶלָּא שְׁפִיכוּת דָּמִים. כְּמָה דְּאַת אָמַר (שמואל ב ב, יד) "יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ". אָמַר זֶה לָזֶה נֵלֵךְ וְנִרְאֶה חֶלְקֵינוּ בַּשָּׂדֶה, וְהָיָה יִשְׁמָעֵאל נוֹטֵל קֶשֶׁת וְחִצִּים וּמוֹרֶה כְּלַפֵּי יִצְחָק וְעוֹשֶׂה בְּעַצְמוֹ כְּאִלּוּ מְצַחֵק. הַדָא הוּא דִּכְתִיב, "כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וְגוֹ' כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲלֹא מְשַׁחֵק אָנִי". וַאֲנִי אוֹמֵר אֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה אֶלָּא יְרוּשָׁה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִים אָמַר לָהֶם יִשְׁמָעֵאל שׁוֹטִים אַתֶּם, אֲנִי בְּכוֹר וַאֲנִי נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם שֶׁמִּתְשׁוּבָה שֶׁאָמְרָה שָׂרָה לְאַבְרָהָם, אַתָּה לָמֵד "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" עִם בְּנִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יִצְחָק, עִם יִצְחָק אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בְּנִי, קַל וָחֹמֶר עִם בְּנִי שֶׁהוּא יִצְחָק. וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, הַדָא הוּא דִּכְתִיב, (ישעיה לג, טו) "וְעֹצֶם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע".