"O afflicted one, storm-tossed, not comforted, behold, I will set your stones in fair colors and lay your foundations with sapphires" (Isaiah 54:11). Scripture says, "O sons of men, how long will you turn My glory into shame, will you love vanity and seek falsehood? But know that the LORD has set apart the pious man for Himself; the LORD hears when I call to Him" (Psalms 4:3-4). "Sons of men" refers to Doeg and Ahithophel. "How long will you turn My glory into shame" — how long do you scrutinize my honor and refuse to call me by my name, saying instead, "Why has the son of Jesse not come?" (1 Samuel 20:27). "You love vanity" — why do you chase after empty things, saying, "They have forsaken the Holy One, He has forgotten them, the kingship will not return to him"? "Seek falsehood; but know that the LORD has set apart the pious man for Himself" — He has already announced to me through Nathan the prophet, "The LORD has put away your sin; you shall not die" (2 Samuel 12:13). Another interpretation: "How long will you turn My glory into shame" refers to the nations of the world, called "sons of men" because they descend from Noah, "a righteous man" (Genesis 6:9). The Holy One, blessed be He, said to the nations: wicked ones, how long will My glory be shamed — this is the Temple, called "glory," as it says, "A throne of glory, exalted from the first, is the place of our sanctuary" (Jeremiah 17:12) — how long will you tear at it and set up images and idols within it? "You love vanity" — chasing empty things and saying, "They have forsaken the Holy One, He has forgotten them, the Shekhinah will not return there." But I have already announced through Isaiah, "O afflicted one, storm-tossed, not comforted, behold, I will set your stones in fair colors." Another interpretation: "afflicted" — afflicted of words of Torah, afflicted of commandments and good deeds, afflicted of the righteous; "storm-tossed" — stormed against by the nations of the world, as it says, "Remember, O LORD, against the sons of Edom the day of Jerusalem, who said, raze it, raze it, to the foundation in her" (Psalms 137:7). "Not comforted" — Rabbi Levi said: wherever Scripture says "she has none," she does in fact have. Of Zion it is written, "She has none seeking her" (Jeremiah 30:17); but in fact she does, as it is written, "And a redeemer shall come to Zion" (Isaiah 59:20). Of Sarah, "she has no child" (Genesis 11:30); but she did. So too, "Sing, O barren one who did not bear" (Isaiah 54:1); but she does, as it says, "And you shall say in your heart, who has borne me these?" (Isaiah 49:21). "And I will lay your foundations with sapphires." Rabbi Yehoshua ben Levi was standing with Elijah on Mount Carmel and said, "Will you not show me those stones of kadkod, what they are like?" There is a story of a ship voyaging on the Great Sea, with a young Hebrew aboard, to whom Elijah appeared and said, "If you do my errand, I will save this ship for your sake." He said, "Go and show Rabbi Yehoshua ben Levi those kadkod stones, but do not show them to him in the open; lead him to the cave of Lod and show them there." When the youth led him into the cave and showed them to him, all of Lod shone with their light. "And all your borders with precious stones" (Isaiah 54:12). Rabbi Yochanan sat and expounded: the Holy One is destined to make a great gate for the Temple, with two wickets of a single precious stone, of a single pearl. A certain man scoffed, "You cannot even find one the size of an egg now," and he went and sailed on the Great Sea, and his ship sank, and the Holy One opened his eyes and he saw the ministering angels there hewing and carving such a stone. He asked them, "For what is this?" They said, "For the great gate of the Temple." The next year he came and found Rabbi Yochanan expounding the same thing and said, "Expound, and well does it become you to expound; I would not have believed you had I not seen it with my own eyes." In the world to come, when a man owes his fellow and they go to be judged before the King Messiah, when they reach the border of Jerusalem they find it full of precious stones and pearls; he takes one and gives it to him, saying, "Do I owe you more than the value of this?" and the other says, "The King forgive you." This is the meaning of, "He makes peace in your borders" (Psalms 147:14).
The Storm-Tossed City Rebuilt in Sapphire and Light
Pesikta Rabbati 32:1
ענייה סוערה לא נוחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבנייך ויסדתיך בספירים וגו' (ישעיה נ"ד י"א): אמר הכתוב בני איש עד מה כבודי לכלימה תאהבון ריק תבקשו כזב סלה ודעו כי הפלה ה' חסיד לו ה' ישמע בקראי אליו (תהלים ד' ג' וד') בני איש אילו דואג ואחיתופל בני איש עד מה כבודי לכלימה עד מתי אתם מדקדקים בכבודי ואין אתם קוראים אותי בשמי אלא אתם אומרים מדוע לא בא בן ישי (שמואל א' כ' כ"ז) (אם ראינו) [ראיתי] את בן ישי (שם כ"ב ט') גם לכלכם יתן בן ישי (שם שם ז') אין לי שם תאהבון ריק מה אתם מרדפים אחר דברים של ריקנות ואומרים עזבו הקב"ה שכחו אין המלכות חוזרת לו מעתה תבקשו כזב סלה (יודעים) [ודעו] כי הפלה ה' חסיד לו ה' ישמע בקראי אליו כבר בישרני על ידי נתן הנביא גם ה' העביר חטאתך ולא תמות (שמואל ב' י"ב י"ג). דבר אחר בני איש עד מה כבודי לכלימה אילו אומות העולם שנקראו בני איש שהם באים מבני בניו של נח איש צדיק תמים היה (בראשית ו' ט') אמר הקדוש ברוך הוא לאומות העולם רשעים עד מתי כבודי לכלימה זה בית המקדש שנקרא כבוד שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו (ירמיה י"ז י"ב) אמר הקב"ה עד מתי (מדקדקים) [אתם מקרקרים] בו ומעמידים בו צלמים וע"ז תאהבון ריק מה [אתם] מרדפים אחר דברים של ריקנות ואומרים עזבו הקדוש ברוך הוא (שכחה) [שכחו] אין שכינה חוזרת שם תבקשו כזב סלה ודעו כי הפלה ה' חסיד לו ה' ישמע בקראי אליו כבר בישרתי אותוע"יישעיהו הנביא ואמרתי לו ענייה סוערה לא נוחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבנייך ויסדתיך בספירים: דבר אחר ענייה סוערה ענייה מן דברי תורה (סוערה) [ענייה] מן המצות ומעשים טובים ענייה מן הצדיקים סוערה (מעל) [מערעתא שערעוה] אומות העולם שנאמר זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים [האומרים ערו ערו עד היסוד בה] וגו' (תהלים קל"ז ז') רבי אבא בר כהנא (בשם רבי) [ורבי] לוי ברבי אחד אמר תברו תברו ואחד אמר פנון פנון למאן דאמר תברו תברו דכתב חומת בבל הרחבה ערער תתערער (ירמיה נ"א נ"ח) ולמאן דאמר פנון פנון דכתב ותער כדה אל השוקת (בראשית כ"ד כ') ולמ"ד פגרו עד היסודותיה מטו ולמאן דאמר פנון פנון עד היסודותיה נסבו: דבר אחר ענייה סוערה לא נוחמה אמר רבי לוי בכ"מ שהוא אומר אין לה יש לה כתב ציון היא דורש אין לה (ירמיה ל' י"ז) הוי לה דכתב ובא לציון גואל (ישעיה נ"ט כ') ותהי שרי עקרה אין לה ולד (בראשית י"א ל') הוי לה ותהר ותלד שרה לאברהם בן (שם כ"א ב') וכן (לפנינה) ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים (שמואל א' א' ב') הוי לה ותהר ותלד שלשה בנים (שם ב' כ"א) וכן רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה (ישעיה נ"ד א') הוי לה שנאמר ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וגו' (שם מ"ט כ"א): הנה אנכי מרביץ בפוך אבנייך רבי אבא בר כהנא אמר כהדין כחולא שנאמר ותשם בפוך עיניה ותיטב את ראשה (מלכים ב' ט' ל'): ויסדתיך בספירים שם סנפירינון מעשה באחד שעלה לרומי למכור סנפירינון והתנה עמו הלוקח ע"מ לבודקו נטלו והניחו על הסדן והיה מכה עליו בפטיש והיה הסדן נחלק והפטיש נפצץ והוא לא נחסר: ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח (שם י"ב) ר' אבא בר כהנא אמר כהדין וכדין ר' יהושע בן לוי אמר אבני כדכדנא. רבי יהושע בן לוי היה עומד עם אליהו בהר הכרמל אמר לו אין אתה מראה לי אילו אבני כדכדנא כיצד הם אמר לו הן והראה לו על ידי נס מעשה בספינה אחת שפירשה בים הגדול אחזו נחשולה והיתה מיטרפת בים והיה בה נער אחד עברי נגלה עליו אבא אליהו אמר לנער אם את עושה שליחותי אני ממלט לאנייה הזו בזכותך אמר לו הן אמר לו לך והראה לרבי יהושע בן לוי אילו אבני כדכד והוא יושב במדינה הגדולה בלוד ואל תראה [לו] אותם שם אלא הוליכוהו למערה של לוד ושם הראה לו אותם הלך הנער ואמר לר' יהושע בן לוי בא אחרי כיון שהוליכו למערה והראה אותם לו מיד הבהיקה כל לוד מאורם אמר רבי יצחק כיון שראה אותם נבהל מפניהם ונגזר. (שם שוסייך) [שמשתיך] שורייך: ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ (שם) (כתב) [כל כך] למה שעתיד הקב"ה לעשות שער גדול לבית המקדש ושני פשפשים מאבן טובה אחת של מרגליות ור' יוחנן היה יושב ודורש עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות שער גדול של בית המקדש ושני פשפשים מאבן [טובה] אחת היה שם אדם יושב ודורש עתיד הקב"ה לעשות שער גדול של בית המקדש ושני פשפשים מאבן טובה אחת של מרגלית והלא אפילו כביצה אין [אתה] מוצא עכשיו הלך ופירש בים הגדול ושקעה ספינתו והאיר הקדוש ברוך הוא את עיניו וראה שם מלאכי השרת שהיו יושבים ומסתתים בה (ומפליגים) [ומגלפים] בה אמר להם זו למה אמרו לו לשער הגדול של בית המקדש לשנה אחרת בא ומצא את רבי יוחנן שהיה יושב ודורש שעתיד הקב"ה לעשות שער גדול של בית המקדש ושני פשפשים מאבן טובה של מרגלית אחת אמר לו דרוש ולך נאה לדרוש אמר לו מה ראית שכך אמרת לי אמר לו אילולי שראיתי בעיני לא האמנתיך מה עשה רבי יוחנן תלה עיניו וצפה בו מיד נעשה גל של עצמות: [וכל גבולך לאבני חפץ לפי שבעוה"ז מתחמין באבנים ובחצובות אבל לע"ל מתחמין באבנים טובות ומרגליות] לכך נאמר [וכל גבולך] לאבני חפץ בעוה"ז אדם חייב לחבירו הולכים אצל דיין פעמים שהוא עושה שלום ביניהם ופעמים שאינו עושה שלום ביניהם אבל בימות המשיח אדם חייב לחבירו והוא אומר לו בא ונלך ונדון לפני מלך המשיח כיון שמגיעים לגבול ירושלים מוצאים אותו שהוא מלא אבנים טובות ומרגליות נוטל אבן טובה אחת (ונותנים) [ונותנה] לו ואומר לו כלום אני חייב לך יותר מדמים של זו והוא אומר לו המלך יסלח לך הה"ד השם גבולך שלום (תהלים קמ"ז ט"ו). ארבעה שלומים הן שלום רב לאוהבי תורתיך (שם קי"ט קס"ה) יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח (שם ע"ב ז') וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך (ישעיה נ"ד י"ג) וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום (תהלים ל"ז י"א) וזה השם (שלום) גבולך שלום: