(Exodus 7:15-25) "Behold, he goes out to the water." The Pharaoh of Moses' day was a magician, as it is said, "Behold, he goes out to the water." The ten plagues: detzakh, adash, be'achav. The Holy One, blessed be He, said to Moses: With the very thing in which he exalted himself, saying, "The Nile is mine" (Ezekiel 29:3), with it I will begin the punishment, as it is written, "and seven days were completed after the LORD struck the Nile." After blood, frogs. The Holy One, blessed be He, said: Let a thing whose growth and sustenance is in the water come and exact punishment from Egypt, who sought to destroy a nation destined to receive the Torah, which is compared to water, as it is said, "Ho, all who are thirsty, go to the water" (Isaiah 55:1). After this, lice. He said: Let a thing created from dust come and punish Egypt, who sought to destroy a nation compared to dust, as it is said, "and I will make your seed as the dust of the earth." After this, the mixture of beasts: let lions, serpents, and bears come and punish Egypt, who sought to destroy a nation compared to wild beasts, "Judah is a lion's whelp," "Dan is a lion's whelp," "Dan shall be a serpent," "Benjamin is a wolf." After this, pestilence: let a deadly pestilence come and punish Egypt, who sought to destroy a nation that gives itself over to death for the unity of His Name, "for Your sake we are slain all the day" (Psalms 44:23). After this, boils, "handfuls of soot from the furnace" (Exodus 9:8): let what rises from the furnace punish Egypt, who sought to destroy a nation that gave itself to death, Abraham in the furnace of the Chaldeans, Hananiah, Mishael, and Azariah in the fiery furnace. After this, hail, white as snow: let hail punish Egypt, who sought to destroy a nation whose sins I will whiten, "though your sins be as scarlet, they shall be white as snow." After this, locusts, called "My great army": let the locust punish Egypt, who sought to destroy a nation called armies, "and I will bring out My hosts" (Exodus 7:4). After this, darkness, set apart from light: let darkness punish Egypt, who sought to destroy a nation set apart from the nations. After this, the plague of the firstborn: I pass through Egypt at midnight and exact punishment from Egypt, who sought to destroy the sons of Abraham My beloved, who divided the night to destroy My enemies, "and the night was divided against them." The Holy One, blessed be He, brought the plagues upon them by the strategy of kings. When a province rebels against a king of flesh and blood, what does he do? He sends legions to surround it. First he dams their water channel; if they return, well and good, and if not he sounds horns against them; if not, he shoots arrows; if not, he hurls naphtha; if not, he flings catapult stones; if not, he sets many legions against them; if not, he binds them in prison; if not, he kills their leaders. So the Holy One, blessed be He, came upon Egypt by the strategy of kings: first He dammed their water, "and He turned their rivers to blood" (Psalms 78:44); they did not turn back, so He brought against them noise-makers, these are the frogs; He brought arrows, these are the lice, which pierced the bodies of the Egyptians like arrows; He flung catapult stones, this is the hail; He set many hosts against them, this is the locust; He bound them in prison, this is the darkness; they did not turn back, so He killed all their great ones, "and the LORD struck every firstborn" (Exodus 12:29). According to what the Egyptians plotted against Israel, the Holy One, blessed be He, brought upon them. They thought Israel would draw their water; therefore "He turned their rivers to blood." They thought Israel would carry their wares; frogs ruled over them. They thought Israel would labor in the soil; the earth swarmed with lice. They thought Israel would carry their children like a tutor; He sent lions and wolves and bears. They thought Israel would shepherd their cattle; He sent pestilence. They thought Israel would serve as bath-attendants; He brought boils. They thought to stone them with stones; He brought hail. They thought Israel would tend their vineyards; He brought locusts that ate their trees. They thought to bind them in prison; He brought darkness, "they did not see one another" (Exodus 10:23). They thought to slay them; He slew their firstborn. They thought to drown them in water; He drowned them in water, "and He shook off Pharaoh and his host" (Psalms 136:15). And every plague that the Holy One, blessed be He, brought upon the Egyptians, He is destined to bring upon Edom, as it is said, "as at the report of Egypt, so shall they be in pain at the report of Tyre." Rabbi Elazar said: every place where "Tzor" is written full it speaks of the city Tyre, and every place where it is written defective it speaks of the kingdom of Edom, which oppresses Israel. Why was the plague of blood brought first? Because Pharaoh and the Egyptians worshipped the Nile. The Holy One, blessed be He, said to Moses: Go and strike their god before them, and afterward himself. As the common proverb says: Strike the gods and the priests will be ashamed. And "the LORD said to Moses, Rise up early in the morning": this is what Scripture says, "Set, O LORD, a master over them" (Psalms 9:21). Because they make themselves masters, make known to them that You are Lord over all. Moses seized him. He said: Let me relieve myself, and afterward I will speak with you. Moses said: Is there a god who relieves himself? Therefore the Holy One, blessed be He, said to him, "Rise up early in the morning" and meet Pharaoh at the water.
The Ten Plagues as Measure for Measure Against Egypt
Yalkut Shimoni on Torah 182:3
(שמות ז טו-כה) הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה. פַּרְעֹה שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה, אַמְגּוּשִׁי הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה. עֶשֶׂר מַכּוֹת דְּצַ"ךְ עֲדַ"שׁ בְּאַחַ"ב. אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, בַּדָּבָר שֶׁנִּתְגָּאָה בּוֹ וְאָמַר (יחזקאל כט, ג) "לִי יְאֹרִי", בּוֹ אַתְחִיל פּוּרְעֲנוּתָא, דִּכְתִיב "וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת ה' אֶת הַיְאֹר". אַחַר דַּם, צְפַרְדְּעִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָבוֹא דָּבָר שֶׁגִּדּוּלוֹ וּמִחְיָתוֹ בַּמַּיִם, וְיִפָּרַע מִמִּצְרַיִם שֶׁבִּקְּשׁוּ לְאַבֵּד אֻמָּה שֶׁעֲתִידָה לְקַבֵּל תּוֹרָה שֶׁהִיא מְשׁוּלָה לְמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה, א) "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם". אַחַר זֹאת, כִּנִּים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָבוֹא דָּבָר שֶׁנִּבְרָא מֵעָפָר, וְיִפָּרַע מִמִּצְרַיִם שֶׁבִּקְּשׁוּ לְאַבֵּד אֻמָּה מְשׁוּלָה לְעָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ". אַחַר זֹאת, עָרֹב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָבוֹאוּ אֲרָיוֹת נְחָשִׁים וְדֻבִּים, וְיִפָּרְעוּ מִמִּצְרַיִם שֶׁבִּקְּשׁוּ לְאַבֵּד אֻמָּה הַמְּשׁוּלָה לְחַיּוֹת, (שם מט, ט) "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה", (דברים לג, כב) "דָּן גּוּר אַרְיֵה", "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ", (שם, כז) "בִּנְיָמִן זְאֵב" וְגוֹ'. אַחַר זֹאת, דֶּבֶר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָבוֹא דֶּבֶר שֶׁמֵּמִית, וְיִפָּרַע מִמִּצְרַיִם שֶׁבִּקְּשׁוּ לְאַבֵּד אֻמָּה הַמּוֹסֶרֶת עַצְמָהּ לְמִיתָה עַל יִחוּד שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מד, כג) "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם". אַחַר זֹאת, שְׁחִין, (שמות ט, ח) "מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן", אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָבוֹא הָעוֹלֶה מִן הַכִּבְשָׁן, וְיִפָּרַע מִמִּצְרַיִם שֶׁבִּקְּשׁוּ לְאַבֵּד אֻמָּה שֶׁמָּסְרָה עַצְמָהּ לְמִיתָה, אַבְרָהָם בְּאוּר כַּשְׂדִּים, חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ. אַחַר זֹאת, בָּרָד, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָבוֹא בָּרָד שֶׁהוּא לָבָן כַּשֶּׁלֶג, וְיִפָּרַע מִמִּצְרַיִם שֶׁבִּקְּשׁוּ לְאַבֵּד אֻמָּה שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַלְבִּין עֲוֹנֹתֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ". אַחַר זֹאת, אַרְבֶּה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָבוֹא אַרְבֶּה שֶׁנִּקְרָא חֵילִי הַגָּדוֹל, וְיִפָּרַע מִמִּצְרַיִם שֶׁבִּקְּשׁוּ לְאַבֵּד אֻמָּה שֶׁנִּקְרְאוּ חֲיָלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ז, ד) "וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי". אַחַר זֹאת, חשֶׁךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָבוֹא חֹשֶׁךְ שֶׁהוּא מֻבְדָּל מִן הָאוֹר, וְיִפָּרַע מִמִּצְרַיִם שֶׁבִּקֵּשׁ לְאַבֵּד אֻמָּה הַמֻּבְדֶּלֶת מִן הָאֻמּוֹת. אַחַר זֹאת, מַכַּת בְּכוֹרוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי עוֹבֵר בְּתוֹךְ מִצְרַיִם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וְאֶפָּרַע מִמִּצְרַיִם שֶׁבִּקְּשׁוּ לְאַבֵּד בְּנֵי אַבְרָהָם אוֹהֲבִי, שֶׁחִלֵּק לַיְלָה לְאַבֵּד אוֹיְבַי שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה". וּבִזְכוּת עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת שֶׁנִּתְנַסָּה וְנִמְצָא שָׁלֵם, הִכָּם עֶשֶׂר מַכּוֹת. בְּטַכְסִיס בָּשָׂר וָדָם הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הַמַּכּוֹת. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁהַמְּדִינָה מוֹרֶדֶת עָלָיו מַהוּ עוֹשֶׂה, מְשַׁלֵּחַ לִגְיוֹנוֹת, וְהֵן מַקִּיפִין עָלֶיהָ. בַּתְּחִלָּה הוּא סוֹכֵר אַמַּת הַמַּיִם שֶׁלָּהֶם, אִם חוֹזְרִין מוּטָב, וְאִם לָאו [הוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶם קְלָאנִים, חָזְרוּ, מוּטָב, וְאִם לַאו] הוּא מוֹרֶה בָּהֶן חִצִּים, אִם חוֹזְרִין מוּטָב, וְאִם לָאו זוֹרֵק בָּהֶן נֵפְט, אִם חוֹזְרִין מוּטָב, וְאִם לָאו מַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶן אַבְנֵי בְּלִיסְטְרָא, אִם חוֹזְרִין מוּטָב, וְאִם לַאו מְגָרֶה בָּהֶן לִגְיוֹנוֹת וְאוּכְלוּסִים הַרְבֵּה, אִם חוֹזְרִים מוּטָב, וְאִם לָאו אוֹסֵר אוֹתָן בְּבֵית הָאֲסוּרִין, אִם חוֹזְרִין מוּטָב, וְאִם לָאו הוֹרֵג הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא עַל מִצְרַיִם בְּטַכְסִיס שֶׁל מְלָכִים, בַּתְּחִלָּה סָכַר אַמַּת הַמַּיִם שֶׁלָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, מד) "וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם", לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם קוֹלָנִים, אֵלּוּ הַצְּפַרְדְּעִים, לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם הַחִצִּים, אֵלּוּ הַכִּנִּים, שֶׁהָיוּ נִכְנָסִים בְּגוּפָם שֶׁל מִצְרִיִּים כַּחֵץ הַזֶּה, לֹא חָזְרוּ, הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אַבְנֵי בְּלִיסְטְרָא, זֶה הַבָּרָד, אַחַר כָּךְ גִּרָה בָּהֶן אוּכְלוּסִין הַרְבֵּה, זֶה אַרְבֶּה, וְאַחַר כָּךְ נְתָנָם בְּבֵית הָאֲסוּרִים, זֶה הַחֹשֶׁךְ, לֹא חָזְרוּ, הָרַג כָּל הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, כט) "וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר". לְפִי מַה שֶּׁחָשְׁבוּ הַמִּצְרִיִּים אֶת יִשְׂרָאֵל, הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם. הֵם חָשְׁבוּ שֶׁיְּהוּ שׁוֹאֲבִים מֵימֵיהֶם, לְכָךְ "וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם". הֵם חָשְׁבוּ שֶׁיְּהוּ טוֹעֲנִין פְּרַגְמַטוּטִין, שָׁלְטוּ עֲלֵיהֶם צְפַרְדְּעִים, וְהָיוּ מְשָׂרְפִים אוֹתָם. הֵם חָשְׁבוּ שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂים בָּאָרֶץ, הִרְחִישָׁה הָאָרֶץ כִּנִּים. הֵם חָשְׁבוּ טוֹעֲנִים אֶת בְּנֵיהֶם כַּפֵּדָגוֹג הַזֶּה, שָׁלַח בָּהֶם אֲרָיוֹת וּזְאֵבִים וְדֻבִּים, הָיָה לוֹ לְמִצְרִי עֲשָׂרָה בָּנִים, וְאָמַר לַיִּשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹלִיכֵם לַשּׁוּק, וְהָיָה הָאֲרִי בָּא וְנוֹטֵל אֶחָד וְהַזְּאֵב אֶחָד וְהַדֹּב אֶחָד וְהַנָּמֵר אֶחָד, וְהָיָה נִכְנָס אֵצֶל הַמִּצְרִי לְבַדּוֹ, וּמִצְרִי אוֹמֵר לוֹ, הֵיכָן הֵם בָּנַי, אוֹמֵר לוֹ יִשְׂרָאֵל, שֵׁב וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לְךָ חֶשְׁבּוֹן, נָטַל הָאֲרִי אֶחָד, וְכַךְ וְכַךְ, עַד שֶׁנָּתַן לוֹ חֶשְׁבּוֹן. הֵם חוֹשְׁבִים (לִגְזֹל) [שֶׁיְּהוּ רוֹעִים] אֶת מִקְנֵיהֶם, וְשִׁלַּח בָּהֶם אֶת הַדֶּבֶר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, ו) "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם". הֵם חָשְׁבוּ שֶׁיְּהוּ בַּלָּנִין, הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת הַשְּׁחִין. הֵם חָשְׁבוּ לִסְקֹל אוֹתָם בַּאֲבָנִים, הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת הַבָּרָד. הֵם חָשְׁבוּ שֶׁיְּהוּ כּוֹרְמֵיהֶם, הֵבִיא עֲלֵיהֶם הָאַרְבֶּה וְאָכַל אִילָנוֹתֵיהֶם. הֵם חָשְׁבוּ לֶאֱסֹר אוֹתָם בְּבֵית הָאֲסוּרִים, הֵבִיא עֲלֵיהֶם חֹשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י, כג) "לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו". הֵם חָשְׁבוּ לַהֲרֹג אוֹתָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם. הֵם חָשְׁבוּ לְהַשְׁקִיעַ אוֹתָם בַּמַּיִם, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁקְעָם בַּמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלו, טו) "וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ". וְכָל מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים, הוּא עָתִיד לְהָבִיא אוֹתָם [עַל אֱדוֹם], שֶׁנֶּאֱמַר "כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּל מָקוֹם שֶׁכָּתַב צוֹר, מָלֵא, בְּצוֹר הַמְּדִינָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְכָל מָקוֹם שֶׁכָּתַב צֹר, חָסֵר, בְּמַלְכוּת אֱדוֹם הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁהִיא מְצֵרָה לְיִשְׂרָאֵל, בְּמִצְרַיִם הֵבִיא עֲלֵיהֶם מַכַּת דָּם, אַף לֶעָתִיד כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ג, ג) "וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ". בְּמִצְרַיִם הֵבִיא עֲלֵיהֶם צְפַרְדְּעִים שֶׁהָיָה קוֹלָן קָשֶׁה, אַף לֶעָתִיד כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר "קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר". בְּמִצְרַיִם הֵבִיא עֲלֵיהֶן כִּנִּים, אַף לֶעָתִיד כֵּן, (שם לד, ט) "וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית", וְאֵין עָפָר אֶלָּא כִּנִּים, כְּמַה דְּאַתְּ אָמֵר (שמות ח, יב) "וְהַך אֶת עֲפַר הָאָרֶץ". בְּמִצְרַיִם הֵבִיא עֲלֵיהֶם עָרֹב, אַף לֶעָתִיד כֵּן, "וִירָשׁוּהָ קָאַת וְקִפֹּד". בְּמִצְרַיִם הֵבִיא עֲלֵיהֶם דֶּבֶר, אַף לֶעָתִיד כֵּן שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לח, כב) "וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר" וְגוֹ'. בְּמִצְרַיִם הֵבִיא עֲלֵיהֶם שְׁחִין, אַף לֶעָתִיד כֵּן שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד, יב) "וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה וְגוֹ' הָמֵק בְּשָׂרוֹ". בְּמִצְרַיִם הֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּרָד, אַף לֶעָתִיד כֵּן שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל שם) "וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ". בְּמִצְרַיִם הֵבִיא עֲלֵיהֶם אַרְבֶּה, אַף לֶעָתִיד כֵּן שֶׁנֶּאֱמַר "בֶן אָדָם וְגוֹ' אֱמֹר לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף". בְּמִצְרַיִם הֵבִיא עֲלֵיהֶם חֹשֶׁךְ, אַף לֶעָתִיד כֵּן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לד, יא) "וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ". בְּמִצְרַיִם נָגַף בְּכוֹרִים, אַף לֶעָתִיד כֵּן שֶׁנֶּאֱמַר "שָׁמָּה נְסִיכֵי צָפוֹן". רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, (ישעיה לד, ז) "וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם", וְיָרְדוּ (רָמִים) [רוֹמִים] עִמָּם. מַה בְּמִצְרַיִם, מִשֶּׁפָּרַע מֵאֱלֹהֵיהֶם, אַחַר כָּךְ מֵהֶם, אַף לֶעָתִיד, מִשֶּׁפָּרַע מִשַּׂר שֶׁלָּהֶם, אַחַר כָּךְ הוּא פּוֹרֵעַ מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כד, כא) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם", וְאַחַר כָּךְ, "עַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה (בַּאֲדָמָה) [עַל הָאֲדָמָה"]. לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם מַכַּת דָּם תְּחִלָּה. אֶלָּא שֶׁהָיוּ פַּרְעֹה וְהַמִּצְרִיִּים עוֹבְדִים לַיְּאוֹר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, לֵךְ וְהַכֵּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם לִפְנֵיהֶם, [וְאַחַר כַּךְ עַצְמוֹ. מְשַׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר, מְחוּ אֱלָהַיָּא וְיִבַּהֲתוּן כּוּמְרַיָּא] רְאֵה מַה כְּתִיב, עַל נַהֲרֹתָם, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ הַמַּיִם, נַעֲשִׂים דָּם. מַהוּ עַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם, אֲפִלּוּ מַה שֶּׁהָיָה בַּקִּיתוֹן נַעֲשָׂה דָּם. וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁהָיָה מִצְרִי רוֹקֵק מִתּוֹךְ פִּיו נַעֲשָׂה דָּם, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם. אָמַר רַבִּי לֵוִי, מִמַּכַּת דָּם הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל. כֵּיצַד, הָיָה הַמִּצְרִי וְיִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים בְּתוֹךְ בַּיִת אֶחָד, וְהָיְתָה הַגִּיגִית מְלֵאָה מַיִם, וְהָיָה הַמִּצְרִי הוֹלֵךְ לְמַלְּאוֹת הַקִּיתוֹן מִתּוֹכָהּ וְנַעֲשָׂה דָּם, וְיִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ וְשׁוֹתֶה מַיִם מִתּוֹךְ הַגִּיגִית, וְהָיָה הַמִּצְרִי אוֹמֵר, תֵּן לִי מִיָּדְךָ מְעַט מַיִם, וְהָיָה נוֹתֵן לוֹ, נִמְצָא בְּיַד מִצְרִי דָּם, וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ, בּוֹא אֲנִי וְאַתָּה וְנִשְׁתֶּה מִן הַקְּעָרָה, וְהָיָה יִשְׂרָאֵל שׁוֹתֶה מַיִם וְהַמִּצְרִי דָּם, וּכְשֶׁהָיָה הַמִּצְרִי לוֹקֵחַ מִיִּשְׂרָאֵל מַיִם [בְּמֶקַּח], הָיָה שׁוֹתֶה מַיִם. לְפִיכָךְ מִמַּכַּת דָּם הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל. וְכַמָּה הָיְתָה הַמַּכָּה עוֹשָׂה בָּהֶם. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, חָד אָמַר, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים הָיָה מַתְרֶה בָּהֶם עַד שֶׁלֹּא בָּאָה הַמַּכָּה, וְשִׁבְעָה יָמִים הָיְתָה הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בָּהֶם. וְחָד אָמַר, בְּשִׁבְעָה יָמִים (היתה) [הָיָה] מַתְרֶה בָּהֶם וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת בָּהֶם. וּכְשֵׁם שֶׁפָּרַע מִמִּצְרַיִם כָּךְ עָתִיד לְהָבִיא עַל אֻמָּה [זוֹ], שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לד, ט י) "וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא (יִכְבֶּה) [תִכְבֶּה]. וְלָמָּה, שֶׁבִּטְּלוּ יִשְׂרָאֵל (אֶת) [מִן] הַתּוֹרָה שֶׁהָיוּ יְגֵעִין בָּהּ יוֹמָם וָלַיְלָה. הָאֵשׁ שֶׁאֲנִי מֵבִיא בָּהֶן אֵינוֹ כָּבֶה לְעוֹלָם, אֶלָּא (שם) "לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ", לְפִי שֶׁשָּׂרְפוּ אֶת בֵּיתוֹ וְהָיָה הֶעָשָׁן עוֹלֶה מִמֶּנּוּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה סו, ו) "קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל", וְאוֹמֵר, זָכוֹר מָה עֲשִׂיתֶם בָּהֵיכַל, "קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו". וְהוּא פּוֹדֶה אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם לה, ד) "גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבֹא וְיוֹשַׁעֲכֶם" וְגוֹ'. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים ט, כא) "שִׁיתָה ה' מוֹרָה לָהֶם", לְפִי שֶׁהֵן עוֹשִׂין עַצְמָן מָרִיּוֹת, הוֹדַע לָהֶם שֶׁאַתָּה אֲדוֹן עַל כֻּלָּם, (שם) "יֵדְעוּ גוֹיִם", שֶׁהֵם "אֱנוֹשׁ", הוֹדִיעֵם שֶׁהֵם בָּשָׂר וָדָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, בִּשְׁבִיל שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַ, הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם. אָחַז בּוֹ מֹשֶׁה. אָמַר לוֹ, הָנַח לִי שֶׁאֱעֱשֶׂה צְרָכַי, אַחַר כָּךְ אֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ. אָמַר מֹשֶׁה, יֵשׁ אֱלוֹהַ שֶׁעוֹשֶׂה צְרָכוֹ. לְפִיכָךְ אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, "הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר". דָּם מִפְּנֵי מָה בָּא עֲלֵיהֶם, שֶׁהָיוּ רוֹאִים אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ טוֹבְלִין מִטֻּמְאוֹתֵיהֶם, וְאֶת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ טוֹבְלוֹת מִנִּדָּתָן, וְאָחֲזוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַמַּיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְבְּלוּ. לְפִיכָךְ הָפַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵת כָּל מֵימֵיהֶם לְדָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר בָּעֵצִים וּבָאֲבָנִים, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁאֲפִלּוּ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן הָיוּ פּוֹלְטִין וּמוֹצִיאִין דָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, כז) "אוֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה". צְפַרְדְּעִים מִפְּנֵי מָה בָּאוּ עֲלֵיהֶם. אָמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל, צְאוּ וְהָבִיאוּ לָנוּ שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים וּנְשַׂחֵק בָּהֶן כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹצִין, לְפִיכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶם צְפַרְדְּעִים, עַד שֶׁנִּשְׁמַע קוֹלָן בְּתוֹךְ כְּרֵסָן שֶׁל מִצְרִיִם, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין קוּקִי, וְלֹא עוֹד, כְּשֶׁהָיוּ נִכְנָסִין לְבֵית הַכִּסֵּא הָיוּ מְנַשְּׁכִין אוֹתָן בְּנִקְבָן, אֵין בּוּשָׁה גְּדוֹלָה מִזּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן פסוק כט) וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ וְגוֹ'. הַרְבֵּה מִינֵי צְפַרְדְּעִים הֵבִיא עֲלֵיהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ח, ב) וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ, צִפּוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ הָעוֹפוֹת צְמֵאִים וְהָיוּ מִתְיָרְאִין לִשְׁתוֹת מַיִם, הָיָה קוֹרֵא אוֹתָם וְאוֹמֵר לָהֶם בּוֹאוּ וּשְׁתוּ וְאַל תִירָאוּ. כִּנִּים מִפְּנֵי מָה הֵבִיא עֲלֵיהֶם. שֶׁשָּׂמוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מְכַבְּדֵי בָּתִּים, מְכַבְּדֵי דְּרָכִים, מְכַבְּדֵי חוּצוֹת וּרְחוֹבוֹת, הָאִישׁ מְכַבֵּד בֵּית הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה מְכַבֶּדֶת בֵּית הָאִישׁ. לְפִיכָךְ הָפַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲפָרָם לְכִנִּים עַד שֶׁלֹּא מָצְאוּ יִשְׂרָאֵל עָפָר שֶׁיְּכַבְּדוּ. אַרְבָּעָה עָשָׂר מִינֵי כִּנִּים הֵבִיא עֲלֵיהֶם, הַקְּטַנָּה שֶׁבָּהֶן כְּבֵיצָה שֶׁל תַּרְנְגֹּלֶת, וְהַגְּדוֹלָה שֶׁבָּהֶן כְּבֵיצָה שֶׁל אֲוָז. עָרֹב מִפְּנֵי מָה הֵבִיא עֲלֵיהֶם. שֶׁאוֹמְרִים לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, צְאוּ וְהָבִיאוּ לָנוּ דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת וְנַעֲשֶׂה קְנִיגְיוּס, וּנְשַׂחֲקָה בָּהֶן כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹצִים, וְאַל יָבוֹאוּ זֶה אֵצֶל זֶה וְיִפְרוּ וְיִרְבּוּ, לְפִיכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶם כָּל חַיָּה רָעָה. דֶּבֶר מִפְּנֵי מָה בָּא עֲלֵיהֶן. שֶׁשָּׂמוּ אֶת יִשְׂרָאֵל רוֹעֵי סוּסִים וּגְמַלִּים, חֲמוֹרִים בָּקָר וְצֹאן, לְפִיכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶם דֶּבֶר, וְהָרַג כָּל מַה שֶׁרָעוּ יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁלֹּא מָצְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּהֵמָה שֶׁיִּרְעוּ. שְׁחִין מִפְּנֵי מָה הֵבִיא עֲלֵיהֶם. שֶׁשָּׂמוּ אֶת יִשְׂרָאֵל שַׁמָּשִׁים לְהָחֵם אֶת הַצּוֹנְנִים וּלְצַנֵּן לָהֶם אֶת הַחַמִּין, לְפִיכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶם שְׁחִין לַח, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְחֲצוּ, בֵּין בְּחַמִּין וּבֵין בְּצוֹנֵן. בָּרָד מִפְּנֵי מָה. מִפְּנֵי שֶׁשָּׂמוּ אֶת יִשְׂרָאֵל נוֹטְעֵי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, לְפִיכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּרָד, וְשָׁבַר כָּל מַה שֶּׁנָּטְעוּ יִשְׂרָאֵל. אַרְבֶּה מִפְּנֵי מָה. שֶׁשָּׂמוּ אֶת יִשְׂרָאֵל זוֹרְעֵי חִטִּים וּשְׂעוֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְכָל מִינֵי קִטְנִיּוֹת, לְפִיכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶם אַרְבֶּה, וְאָכַל כָּל מַה שֶׁזָּרְעוּ יִשְׂרָאֵל. חֹשֶׁךְ מִפְּנֵי מָה בָּא עֲלֵיהֶם. בָּרוּךְ הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו מַשּׂוֹא פָּנִים, כְּדֵי לִקְבֹּר פּוֹשְׁעֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. בְּכוֹרֵיהֶם מִפְּנֵי מָה מֵתוּ. מִשּׁוּם שֶׁאָמַר "בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיֹּת", וְאַף זוֹ גְּזֵרָה טוֹבָה, אִם אָמַר אִם בַּת הִיא הֲמִתֶּן אֹתָהּ נִתְמַעֲטוּ שׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לִשָּׂא לוֹ עֶשֶׂר נָשִׁים לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת מֵהֶן וְאֵין דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לְהִנָּשֵׂא אֲפִילוּ לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם כְּאַחַת. וּמִפְּנֵי מָה טֻבְּעוּ בְּיַם סוּף, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ וְגוֹ' כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד וְגו'. וּמֶה הָיוּ עוֹשִׂים בְּנֵיהֶם שֶׁל מִצְרִיִם הָרְשָׁעִים, הָיוּ מַחֲזִירִין בְּכָל עֲיָרוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת קוֹלָהּ שֶׁל אִשָּׁה שֶׁהִיא צוֹעֶקֶת מִתּוֹךְ לֵידָתָהּ, הוֹלְכִין וְאוֹמְרִין לַאֲבוֹתֵיהֶם, וּבָאִין וְנוֹטְלִין בְּנֵיהֶם וּמַשְׁלִיכִים לַנָּהָר, שֶׁנֶּאֱמַר (שה"ש ב, טו) "אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים" וְגוֹ, אֵלּוּ מִצְרִיִּים הָרְשָׁעִים, "שֻׁעָלִים קְטַנִּים", אֵלּוּ בְּנֵיהֶן, (שם) "מְחַבְּלִים כְּרָמִים", זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא מְשׁוּלָה לִגְפָנִים, (ישעיה ה, ז) "כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל". מִכָּאן הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר, כַּרְמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַל תָצִיץ בּוֹ, וְאִם הֵצַצְתָּ אַל תֵרֵד לְתוֹכוֹ, וְאִם יָרַדְתָּ לְתוֹכוֹ אַל תֵּהָנֶה מִמֶּנּוּ, וְאִם נֶהֱנֵיתָ מִמֶּנּוּ אַל תֹּאכַל מִפֵּירוֹתָיו, וְאִם הֵצַצְתָּ וְיָרַדְתָּ וְנֶהֱנֵיתָ וְאָכַלְתָּ, סוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ לְהִטָּרֵד מִן הָעוֹלָם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, רְדוּ מִלְּפָנַי וּרְאוּ בְּנֵי חֲבִיבַי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁמַּשְׁלִיכִים אוֹתָם בַּנָּהָר, וְיָרְדוּ מִלְּפָנָיו כְּשֶׁהָיוּ מְבֹהָלִין, וְעָמְדוּ בַּמַּיִם עַד אַרְכּוּבוֹתֵיהֶן, וְהָיוּ מְקַבְּלִים בְּנֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמַנִּיחִים אוֹתָם עַל גַּבֵּי הַסְּלָעִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא לָהֶם דַּדִּין מִן הַסְּלָעִים וּמֵנִיקָם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר "וַיֵּנִקֵהוּ דְּבַשׁ מִסֶּלַע". וְעוֹד גָּזַר פַּרְעֹה, כָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מַתְכֹּנֶת לְבֵנִים, יְהוּ מַכִּין אוֹתוֹ תַּחַת חֶסְרוֹן לְבֵנִים. וּמַאי שְׁנָא מִצְרַיִם מִכָּל הַמְּדִינוֹת כֻּלָּם, שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לְתוֹכָהּ. אֶלָּא אָמְרוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ מִצְרַיִם שׁוֹלְטִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, אָמַר, אֵין לְךָ אֻמָּה מְלֻכְלֶכֶת בַּעֲבֵרוֹת וּבִדְבָרִים מְכֹעָרִים וּבִדְבָרִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִּין וּשְׁטוּפָה בִּכְשָׁפִים וּבְזִמָּה וַחֲשׁוּדָה עַל כָּל מַעֲשִׂים רָעִים אֶלָּא מִצְרַיִם בִּלְבַד, לְפִיכָךְ בָּאָה לָהֶם תַּקָּלָה לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵיהֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת קוֹרַת רוּחַ לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל מֵהֶם. וְאַף לֶעָתִיד לָבֹא עֲתִידִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִכָּשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יב, יג) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלַיִם אֶבֶן מַעֲמָסָה" וְגוֹ'.