Another interpretation of "He is highly exalted": He exalts Himself over all the proud, for by the very thing in which the nations exalt themselves before Him, He exacts punishment from them. So He says of the generation of the Flood, "his bull breeds and does not fail; they send forth their little ones like a flock; they take up the timbrel and the lyre" (Job 21:10-12). And what is said there? "They say to God, Depart from us; what is the Almighty that we should serve Him?" They said: It is not a drop of rain that we need; rather, "a mist went up from the earth" (Genesis 2:6). The Holy One said to them: Fools of the world, with the good that I bestowed upon you, you exalt yourselves; with it I exact punishment from you, as it is said, "and the rain was upon the earth." And so you find with the men of the Tower, that by what they exalted themselves He punished them, as it is said, "come, let us build a city and a tower with its top in the heavens, and let us make a name, lest we be scattered" (Genesis 11:4); after it is written, "and the LORD scattered them from there." And so you find with the men of Sodom, who said: We have no need that a man should come to us, for food comes forth from our place and silver and gold and precious stones; come, let us cause the wayfarer to be forgotten from among us. The Holy One said to them: Fools, with the good I bestowed you exalt yourselves and say, let us cause the wayfarer to be forgotten; I too will cause you to be forgotten from the world. And so you find with Egypt, that by what they exalted themselves they fell, as it is said, "and he took six hundred chosen chariots" (Exodus 14:7), and after it, "the chariots of Pharaoh and his host." And so with Sisera and Samson and Absalom and Sennacherib and Nebuchadnezzar and Tyre, in each case the very thing they boasted in became the means of their downfall. Rabbi Chama bar Chanina said: At the hour Israel went out of Egypt, the prince of Egypt stood and prostrated himself before the Holy One, blessed be He, and said: Master of the universe, with the attribute of mercy You created Your world, yet You exalt Yourself in strength. At once the Holy One called all the princes of the nations and laid out before them all that had befallen, saying: Judge now between Me and this one. At first My children went down to Egypt only to sojourn, as it is said, "they said to Pharaoh, to sojourn in the land we have come" (Genesis 47:4); Pharaoh stood and subdued them as slaves, first making them shepherds, then builders, in order to diminish them from being fruitful, and then he decreed, "every son that is born," and said, "if it be a son, then you shall kill him" (Exodus 1:16). He said before Him: Master of the universe, the judgment is with You and the truth is with You; only, if it is Your will, save Israel and do not destroy Egypt. Rabbi Yehoshua ben Levi said: When Michael saw that the princes of the nations were arguing in defense of Egypt, he signaled to Gabriel, who flew to Egypt in a single flight and snatched a brick with its mortar and a single infant whom they had embedded in the building, and stood before the Holy One and said: Master of the universe, with such matters Your children were enslaved. When the attribute of justice saw this, it said: Execute judgment for Your children in Egypt, for most of them are guilty. At once Egypt was drowned, as it is said, "You trod the sea with Your horses, the churning of mighty waters" - that very mortar which Gabriel brought caused Egypt to be drowned.
The Proud Punished by the Very Thing They Boasted In
Yalkut Shimoni on Torah 243:1
דָּבָר אַחֵר גָאֹה גָּאָה. מִתְגָּאֶה הוּא עַל כָּל הַמִּתְגָּאִים, שֶׁבְּמַּה שֶׁאֻמּוֹת מִתְגָּאִים לְפָנָיו בּוֹ נִפְרָע מֵהֶן, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר בְּדוֹרוֹ שֶׁל מַבּוּל (איוב כא, י יב) "שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל וְגוֹ' יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְגוֹ' יִשְּׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר" וְגוֹ'. מַה נֶּאֱמַר שָׁם "וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְגוֹ' מַה שַּׁדַי כִּי נַעַבְדֶנּוּ", אָמְרוּ, לֹא טִפַּת גְּשָׁמִים הִיא, אֵין אָנוּ צְרִיכִין לָהּ אֶלָּא (בראשית ב, ו) "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ". אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם, שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם, בְּטוֹבָה שֶׁהִשְׁפַּעְתִּי לָכֶם אַתֶּם מִתְגָּאִים, בָּהּ אֲנִי נִפְרָע מִכֶּם, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ". רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוּרְמַסְקִית אוֹמֵר, הֵם נָתְנוּ עֵינֵיהֶם הָעֶלְיוֹנָה בַּתַּחְתּוֹנָה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תַּאֲוָתָן, וְהַמָּקוֹם פָּתַח עֲלֵיהֶם מַעְיָנוֹת מִלְּמַטָּה וּמִלְּמַעְלָה כְּדֵי לְאַבְּדָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא) "בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ" וְגוֹ'. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַנְשֵׁי מִגְדָּל שֶׁבַּמֶּה שֶׁנִּתְגָּאוּ בּוֹ נִפְרַע מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא, ד) "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאֹשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ", אַחֲרָיו מַה כְּתִיב "וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם". וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַנְשֵׁי סְדוֹם שֶׁבַּמֶּה שֶׁנִּתְגָּאוּ לְפָנָיו בּוֹ נִפְרַע מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כח, ה ח) "אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם וְגוֹ' מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְגוֹ' נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְגוֹ' לֹא הִדְרִיכוּהוּ בְנֵי שָׁחַץ". אָמְרוּ הַסְּדוֹמִים, אֵין אָנוּ צְרִיכִין שֶׁיָּבֹא אָדָם אֶצְלֵנוּ שֶׁהֲרֵי מָזוֹן יוֹצֵא מֵאֶצְלֵנוּ וְכֶסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת יוֹצֵא מֵאֶצְלֵנוּ, בּוֹאוּ וּנְשַׁכַּח הָרֶגֶל מִבֵּינֵינוּ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם, בַּטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפַּעְתִּי לָכֶם אַתֶּם מִתְגָּאִים וְאַתֶּם אוֹמְרִים נְשַׁכַּח הָרֶגֶל, אַף אֲנִי אֲשַׁכַּח אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר (שם, ד) "פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל", (שם יב, ה ו) "לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן וְגוֹ' יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים" וְגוֹ', מִי גָּרַם לָהֶם, "לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ". וְכֵן הוּא אוֹמֵר, (יחזקאל טז, נ) "וַתִּגְבְּהֶינָה וַתַּעֲשֶׂינָה תוֹעֵבָה לְפָנָי". (מִי) [מַה] גָּרַם לָהֶם "וָאָסִיר אֶתְהֶן כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי". וְכֵן הוּא אוֹמֵר, "הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ" וְגוֹ', לְכָךְ מַה גָּרַם לָהֶם "וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה". וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית יג, י) "לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה". וְאַחֲרָיו מַה כְּתִיב (שם יט, לג) "וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן", וְכִי מִנַּיִן הָיָה לָהֶם יַיִן בַּמְּעָרָה אֶלָּא שֶׁזִּמֵּן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַיִן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס", אִם כָּךְ זִמֵּן הַמָּקוֹם לְמַכְעִיסָיו קַל וָחֹמֶר לְעוֹשֵי רְצוֹנוֹ. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּמִצְרַיִם שֶׁבְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאוּ לְפָנָיו בּוֹ נָפְלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, ז) "וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר", וּכְתִיב אַחֲרָיו (להלן פסוק ד) "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ" וְגוֹ'. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּסִיסְרָא בְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאָה לְפָנָיו בּוֹ נִפְרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ד, יג) "וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ", מַה כְּתִיב אַחֲרָיו "מִן (הַ)שָּׁמַיִם נִלְחָמוּ". וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּשִׁמְשׁוֹן שֶׁבְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאָה לְפָנָיו בּוֹ נָפַל וְנִפְרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי", אַחֲרָיו מַה כְּתִיב (שם טז, כא) "וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְּנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו וַיּוֹרִיד(וּהוּ) [אוֹתוֹ] עַזָּתָה". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, תְּחִלַּת קַלְקָלָתוֹ בְּעַזָּה לְפִיכָךְ הָיָה עוֹנְשׁוֹ בְּעַזָּה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַבְשָׁלוֹם בְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאָה בּוֹ נִפְרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יד, כה כו) "וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאֹשׁוֹ וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נְזִיר עוֹלָם הָיָה וְהָיָה מְגַלֵּחַ אֶחָד לִשְׁנֵים עָשָר חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ וְגוֹ' כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ" וְגוֹ'. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נְזִיר יָמִים הָיָה, וְהָיָה מְגַלֵּחַ אֶחָד לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יד, כו) "מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ". רַבִּי אוֹמֵר, כָּל עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה מְגַלֵּחַ, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לִהְיוֹת מְגַלְּחִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שם יח, ט) "וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל הַפֶּרֶד". וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּסַנְחֵרִב, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יט, כג) "בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ ה'", וּכְתִּיב "אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם", מַהוּ אוֹמֵר, (שם, לה) "וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׂוּר", אָמְרוּ, הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הָיָה מְמֻנֶּה עַל מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף, וְהַקָּטָן שֶׁבָּהֶן לֹא הָיָה עַל פָּחוֹת מִשְׁנֵי אֲלָפִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי" (שם, כג) "וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּס[יִם"], וְאוֹמֵר (שם יט, כא כב) "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עָלָיו בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לָךְ וְגוֹ' אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ", וְאוֹמֵר "עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד". וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּנְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁבְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאָה בּוֹ נָפַל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יד, יג) "וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה" (שם, יד) "אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב", וּכְתִיב אַחֲרָיו (שם, טו) "אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד". וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּכְרַךְ צוֹר בְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאָה בּוֹ נִפְרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "אַתְּ אָמַרְתְּ אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי בְּלֵב יַמִּים גְּבוּלָיִךְ", וּכְתִיב (שם כו, ג) "הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו", וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּנְגִיד צֹר, שֶׁנֶּאֱמַר "בֶּן אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר וְגוֹ' יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי", מַהוּ אוֹמֵר (שם, י) "מוֹתֵי עֲרֵלִים תָּמוּת בְּיַד זָרִים". הָא בְּמַה שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְגָּאִים לְפָנָיו, בּוֹ נִפְרַע מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי גָאֹה גָּאָה". אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, בַּשָּׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עָמַד שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם וְנִשְׁתַּטַּח לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּמִדַּת רַחֲמִים בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ וְאַתְּ מִתְגָּאֶה בְּחָזְקָה, מִיָּד קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָל שָׂרֵי הָאֻמּוֹת וְהָיָה מְסַדֵּר לִפְנֵיהֶם כָּל הַמְּאֹרָע, אָמַר, שִׁפְטוּ נָא בֵּינִי וּבֵין זֶה, שֶׁבִּתְחִלָּה יָרְדוּ בָּנַי לְמִצְרַיִם וְלֹא יָרְדוּ אֶלָּא לָגוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מז, ד) "וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ", עָמַד פַּרְעֹה וּכְבָשָׁן לַעֲבָדִים, בִּתְחִלָּה עֲשָׂאָם רוֹעִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל" וְגוֹ', חָזַר וַעֲשָׂאָם בַּנָּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, יא) "וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת", לְמַעֲטָן מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְחָזַר וְגָזַר עֲלֵיהֶן, (שם, כב) "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד" וְחָזַר וְאָמַר (שם טז) "אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ". אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַדִּין עִמְּךָ וְעִמְּךָ הָאֱמֶת, אֶלָּא אִם רְצוֹנְךָ תּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא תְּאַבֵּד אֶת מִצְרַיִם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, כֵּיוָן שֶׁרָאָה מִיכָאֵל שֶׁשָּׂרֵי הָאֻמּוֹת מְלַמְּדִין סָנֵגוֹרְיָא עַל מִצְרַיִם, רָמַז לְגַבְרִיאֵל וְטָס לְמִצְרַיִם טִיסָה אַחַת וְשָׁמַט לְבֵנָה עִם טִיטָה וְתִינוֹק אֶחָד מַה שֶׁשִּׁקְּעוּהוּ בְּבִנְיָן, עָמַד לוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּזֶה עִנְיָן שִׁעְבְּדוּ בָּנֶיךָ. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה מִדַּת הַדִּין אָמְרָה, עֲשֵׂה דִּין לְבָנֶיךָ בְּמִצְרַיִם שֶׁרֻבָּן חַיָּבִין, מִיָּד טָבְעוּ מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר "דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ חֹמֶר מַיִם רַבִּים", אוֹתוֹ חֹמֶר שֶׁהֵבִיא גַּבְרִיאֵל גָּרַם לְמִצְרַיִם לְטַבְּעָן.