"From My altar you shall take him to die" (Exodus 21:14) - this teaches that they interrupt the service in his hands, and he goes out to be executed. "From My altar you shall take him to die" - the verse comes to teach that the prosecution of murder overrides the Temple service. For by logic it would be otherwise: if the Sabbath, which the service overrides, is not overridden by execution for murder, then the service, which overrides the Sabbath, surely should not be overridden by execution for murder; Scripture therefore says "from My altar," the verse comes to teach that execution for murder overrides the service. And should execution for murder then override the Sabbath by inference from minor to major? If the service, which overrides the Sabbath, is itself overridden by execution for murder, then the Sabbath, which the service overrides, surely should be overridden by execution for murder. No: in the case of the service, the burial of a neglected corpse overrides it, therefore execution overrides it; but you cannot say so of the Sabbath, which the burial of a neglected corpse does not override. A student of Rabbi Yishmael said: it says "you shall not kindle fire" and so forth (Exodus 35:3). Was not burning included in the general rule of court-imposed deaths? It went out to teach: just as burning, which is one of the court-imposed deaths, does not override the Sabbath, so all other court-imposed deaths do not override the Sabbath. "From My altar you shall take him to die" - to die, and not to be judged, not to be flogged, not to be exiled. "From My altar you shall take him to die" - we find that the Sanhedrin sat beside the altar. And although there is no proof of the matter, there is a hint of it, as it says, "And Joab fled to the tent of the LORD and took hold of the horns of the altar" (1 Kings 2:28).
You Shall Take Him From My Altar to Die
Yalkut Shimoni on Torah 326:2
מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת, מַגִּיד שֶׁמְּבַטְּלִין עֲבֹדָה מִיָּדוֹ, וְיוֹצֵא לֵיהָרֵג. מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת, בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד עַל הָרְצִיחָה שֶׁתִּדְחֶה אֶת הָעֲבֹדָה, שֶׁהָיָה בְּדִין, וּמָה אִם שַׁבָּת, שֶׁעֲבֹדָה דוֹחָתָהּ, אֵין רְצִיחָה דּוֹחָה אוֹתָהּ, עֲבֹדָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תְּהֵא רְצִיחָה דּוֹחָתָהּ, תַּלְמוּד לוֹמַר מֵעִם מִזְבְּחִי, בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד עַל הָרְצִיחָה שֶׁתִּדְחֶה אֶת הָעֲבֹדָה. וּתְהֵא רְצִיחָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת מִקַּל וָחֹמֶר, וּמָה אִם עֲבֹדָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, הֲרֵי רְצִיחָה דּוֹחָה אוֹתָהּ, שַׁבָּת שֶׁעֲבֹדָה דוֹחָתָהּ אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא רְצִיחָה דּוֹחָתָהּ. לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַּעֲבֹדָה, שֶׁקְּבוּרַת מֵת מִצְוָה דּוֹחָתָהּ, לְפִיכָךְ רְצִיחָה דוֹחָתָהּ, תֹּאמַר בַּשַּׁבָּת, שֶׁאֵין קְבוּרַת מֵת מִצְוָה דּוֹחָתָהּ, לְפִיכָךְ לֹא תְהֵא רְצִיחָה דּוֹחָה אוֹתָהּ. אֲמַר תַּלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (שמות לה, ג) "לֹא תְבַעֲרוּ" וְגוֹ'. וַהֲלֹא שְׂרֵפָה הָיְתָה בַּכְּלָל, וְיָצְאָה לְלַמֵּד, מַה שְּׂרֵפָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁהִיא אַחַת מִמִּיתוֹת בֵּית דִּין וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אַף כָּל שְׁאַר מִיתוֹת בֵּית דִּין לֹא יִדְחוּ שַׁבָּת. וּתְּהֵא קְבוּרַת מֵת מִצְוָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, וְהַדִּין נוֹתֵן, וּמָה אִם עֲבוֹדָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, קְבוּרַת מֵת מִצְוָה דּוֹחָתָהּ, שַׁבָּת, שֶׁעֲבֹדָה דוֹחָתָהּ, דִּין הוּא שֶׁתְּהֵא קְבוּרַת מֵת מִצְוָה דּוֹחָתָהּ. לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַּעֲבֹדָה, שֶׁרְצִיחָה דוֹחָתָהּ, לְפִיכָךְ קְבוּרַת מֵת מִצְוָה דּוֹחָתָהּ תֹּאמַר בְּשַׁבָּת שֶׁאֵין רְצִיחָה דּוֹחָתָהּ לְפִיכָךְ לֹא תְהֵא קְבוּרַת מֵת מִצְוָה דּוֹחָתָהּ, לְכָךְ נֶאֱמַר "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ", בַּיּוֹם שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ יִקָּבֵר. רְצִיחָה דּוֹחָה אֶת הָעֲבֹדָה, וְאֵין פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הָעֲבֹדָה. שֶׁהָיָה בְּדִין, וּמַה שַּׁבָּת, שֶׁאֵין רְצִיחָה דוֹחָה אוֹתָהּ, פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, עֲבֹדָה, שֶׁרְצִיחָה דוֹחָה אוֹתָהּ, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הָעֲבֹדָה. תַּלְמוּד לוֹמַר, מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת, בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ עַל הָעֲבֹדָה, שֶׁאֵין פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הָעֲבֹדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, וִיהֵא פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, וְהַדִּין נוֹתֵן, אִם רְצִיחָה, שֶׁהִיא דוֹחָה אֶת הָעֲבֹדָה, עֲבֹדָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הָעֲבֹדָה, לֹא כָּל שֶׁכֵּן. מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת, לָמוּת וְלֹא לִדּוֹן וְלֹא לִלְקוֹת וְלֹא לִגְלוֹת. מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת, נִמְצִינוּ לְמֵדִים שֶׁסַּנְהֶדְרִין בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ב, כח) "וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל ה' וַיַּחֲזֶק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ". אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן, וּתְהֵא קְבוּרַת מֵת מִצְוָה דוֹחָה אֶת הַשַׁבָּת מִקַּל וָחֹמֶר, וּמָה עֲבֹדָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, קְבוּרַת מֵת מִצְוָה דוֹחָה אוֹתָהּ, (במדבר ו, ז) מִ"וְּלַאֲחֹתוֹ", לַאֲחֹתוֹ הוּא דְּאֵינוֹ מִטַּמֵּא אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה, שַׁבָּת שֶׁנִּדְחֵית מִפְּנֵי עֲבֹדָה אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא מֵת מִצְוָה דוֹחָה אוֹתָהּ. אָמַר לֵיהּ, רְצִיחָה תוֹכִיחַ, שֶׁדּוֹחָה אֶת הָעֲבֹדָה וְאֵינָהּ דוֹחָה שַׁבָּת. רְצִיחָה גוּפָה תִּדְחֶה שַׁבָּת מִקַּל וָחֹמֶר, וּמָה עֲבֹדָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, רְצִיחָה דוֹחָה אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת, שַׁבָּת, שֶׁנִּדְחֵית מִפְּנֵי עֲבֹדָה, אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא רְצִיחָה דוֹחָה אוֹתָהּ. אֲמַר רָבָא, כְּבַר פַּסְקֵהּ תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, (שמות לה, ג) "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ" וְגוֹ'. אֲמַר אַבַּיֵּי, הַשַׁתָּא דַּאֲמַרְתְּ אֵין רְצִיחָה דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵין רְצִיחָה דוֹחָה אֶת הָעֲבֹדָה, מִקַּל וָחֹמֶר, וּמַה שַּׁבָּת, שֶׁנִּדְחֵית מִפְּנֵי עֲבֹדָה, אֵין רְצִיחָה דוֹחָה אוֹתָהּ, עֲבֹדָה, שֶׁהִיא דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תְהֵא רְצִיחָה דוֹחָה אוֹתָהּ. אֶלָּא הָכְתִיב מֵעִם מִזְבְּחִי הַהוּא לְקָרְבַּן יָחִיד, דְּלָא דָחֵי שַׁבָּת. אֲמַר רָבָא, אִי הָכֵי, לָא תְהֵא רְצִיחָה דוֹחָה קָרְבַּן יָחִיד, מִקַּל וָחֹמֶר, וּמַה יּוֹם טוֹב, שֶׁנִּדְחֶה מִפְּנֵי קָרְבַּן יָחִיד, אֵין רְצִיחָה דוֹחָה אוֹתָהּ, קָרְבַּן יָחִיד, שֶׁדּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תְהֵא רְצִיחָה דוֹחָה אוֹתָהּ, הָנִיחָא לְמַאן דַּאֲמַר נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֵין קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא לְמַאן דַּאֲמַר קְרֵבִין מַאי אִיכָּא לְמֵימַר, אֶלָּא אֲמַר רָבָא, לָא מִבַּעְיָא לְמַאן דַּאֲמַר קְרֵבִין, דְּהָא לָא מִתְקַיֵּם מֵעִם מִזְבְּחִי כְּלַל, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְמַאן דַּאֲמַר אֵין קְרֵבִין, כְּתִיב מֵעִם מִזְבְּחִי, מִזְבְּחִי הַמְּיֻחָד לִי, וּמַאי נִיהוּ, תָּמִיד, וַאֲמַר רַחֲמָנָא תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת.