"In error" (Leviticus 4:2): for an act done in error one brings the offering, but one does not bring it for a deliberate act. Is this not a matter of logic? If for grave idolatry the deliberate act was not treated like the inadvertent act, then surely for the lighter commandments the deliberate act should not be treated like the inadvertent act. If so, perhaps the deliberate transgression of idolatry, being grave, is set aside until the Day of Atonement, and the deliberate transgression of the commandments, being light, is likewise set aside until the Day of Atonement; rather one would bring a sin offering and gain atonement at once. Therefore Scripture teaches "if a person shall sin in error": for error he brings it and not for the deliberate act. The verse "the commandments of the LORD" excludes the commandments of the king and the commandments of a court. "From all the commandments of the LORD" teaches "some" and not "all," excluding the hearing of a summons, the utterance of the lips, and the defilement of the Sanctuary and its holy things. From "which ought not to be done" we learn that liability is only for an act whose deliberate doing carries excision and whose inadvertent doing requires a sin offering. Thus "one law shall there be for you for him who acts in error" (Numbers 15:29): everyone who acts in error is judged like one who served idols, and just as idolatry is singled out as an act whose deliberate doing carries excision and whose inadvertent doing requires a sin offering, so too every such act. By this measure the sages drew in forbidden unions and the desecration of the Sabbath, since from the day they were forbidden they were never permitted, a court imposes death for them, and their prohibition binds the descendants of Noah as it binds Israel.
The Sin Offering Comes Only for Acts Done in Error
Yalkut Shimoni on Torah 464:5
בִשְׁגָגָה, עַל שְׁגָגָה הוּא מֵבִיא וְאֵינוֹ מֵבִיא עַל הַזָּדוֹן וַהֲלֹא דִין הוּא וּמָה אִם עֲבוֹדַת אֱלִילִים הַחֲמוּרָה לֹא עָשָׂה בָהּ זָדוֹן כִּשְׁגָגָה, מִצְווֹת הַקַּלּוֹת אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה בָהֶן זָדוֹן כִּשְׁגָגָה הֵן אִם הֻנַּח זְדוֹנָה שֶׁל עֲבוֹדַת אֱלִילִים לְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהִיא חֲמוּרָה, יֻנַּח זְדוֹנָן שֶׁל מִצְווֹת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהֵן קַלּוֹת, אֶלָּא יָבִיא חַטָּאת וִיכַפֵּר מִיָּד תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה", עַל שְׁגָגָה הוּא מֵבִיא וְאֵינוֹ מֵבִיא עַל הַזָּדוֹן קַל וָחֹמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה מֵעַתָּה, וּמָה אִם מִצְווֹת קַלּוֹת הֻנַּח זְדוֹנָם לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, עֲבוֹדָה זָרָה חֲמוּרָה אֵינוֹ דִין שֶׁיֻּנַּח זְדוֹנָהּ לְיוֹם הַכִּפּוּרִים הֵן אִם הֵקַלְתָּ בְּמִצְווֹת קַלּוֹת נָקִיל בַּעֲבוֹדָה זָרָה חֲמוּרָה, אֶלָּא יָבִיא חַטָּאת מִיָּד וְתִתְלֶה לָהּ עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים תַּלְמוּד לוֹמַר "בִשְׁגָגָה בְּמִצְווֹת", בִּשְׁגָגָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר (להלן פסוק כ"ב) "שְׁגָגָה" בְּשָׂעִיר, (להלן פסוק כ"ז) וּ"שְׁגָגָה" בִּשְׂעִירָה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בְּשָׂעִיר מַה שֶּׁאֵין בִּשְׂעִירָה, וּבִשְׂעִירָה מַה שֶּׁאֵין בְּשָׂעִיר, שָׂעִיר נִתְרַבֶּה בְּצִבּוּר שְׂעִירָה לֹא נִתְרַבָּה בְּצִבּוּר שְׂעִירָה נִתְרַבָּה בַּעֲבוֹדָה זָרָה שָׂעִיר לֹא נִתְרַבֶּה בַּעֲבוֹדָה זָרָה הָא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בְּשָׂעִיר מַה שֶּׁאֵין בִּשְׂעִירָה וּבִשְׂעִירָה מַה שֶּׁאֵין בְּשָׂעִיר, צָרִיךְ לוֹמַר "שְׁגָגָה" בְּשָׂעִיר [וְצָרִיךְ לוֹמַר "שְׁגָגָה" בִּשְׂעִירָה]. מִצְוֹת ה', וְלֹא מִצְווֹת הַמֶּלֶךְ וְלֹא מִצְווֹת בֵּית דִּין מִכֹּל מִצְוֹת ה', וְלֹא כָּל מִצְווֹת ה', פְּרָט לִשְׁמִיעַת קוֹל וּלְבִטּוּי שְׂפָתַיִם וּלְטֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. מִצְוֹת ה', שׁוֹמֵעַ אֲנִי עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה תַּלְמוּד לוֹמַר "אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה" אוֹצִיא אֶת מִצְוַת עֲשֵׂה הַקַּלָּה וְלֹא אוֹצִיא אֶת מִצְוַת (לֹא תַעֲשֶׂה) [עֲשֵׂה] הַחֲמוּרָה תַּלְמוּד לוֹמַר "אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה" אוֹצִיא מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת, וְלֹא אוֹצִיא אֶת הַפֶּסַח וְאֶת הַמִּילָה שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת תַּלְמוּד לוֹמַר "אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה" [אוֹצִיא אֶת הַפֶּסַח שֶׁאֵין תָּדִיר וְלֹא אוֹצִיא אֶת הַמִּילָה שֶׁהִיא תְּדִירָה תַּלְמוּד לוֹמַר (להלן פסוק כז) "אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה"] יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אֶת מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבְּנִדָּה תַּלְמוּד לוֹמַר "מִכֹּל מִצְוֹת ה'", רִבָּה וּמָה רָאִיתָ לְהוֹצִיא אֶת כָּל הַמִּצְווֹת וּלְהָבִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבְּנִדָּה, אַחַר שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב וּמִעֵט, מִפְּנֵי מָה אוֹצִיא אֶת כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁאֵין בָּהֶן לֹא תַעֲשֶׂה וְלֹא אוֹצִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבְּנִדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּה לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב". אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה, יָכוֹל דְּבָרִים שֶׁזְּדוֹנָן כָּרֵת וּדְבָרִים שֶׁאֵין זְדוֹנָן כָּרֵת תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר טו, כט) "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה" הֲרֵי כָּל הָעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה כַּעֲבוֹדָה זָרָה וּמָה עֲבוֹדָה זָרָה מְיֻחֶדֶת מַעֲשֶׂה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת אַף כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת. אוֹ דָּבָר שֶׁאַתָּה לוֹמְדוֹ לְדָבָר אֶחָד אַתָּה לוֹמְדוֹ לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבּוֹ, מָה עֲבוֹדָה זָרָה מְיֻחֶדֶת שֶׁמִּיּוֹם שֶׁנֶּאֶסְרָה לֹא הֻתְּרָה [וְלֹא הֻתְּרָה] מִכְּלָלָהּ וְחַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין וְאִסּוּרָה נוֹהֶגֶת בִּבְנֵי נֹחַ כְּיִשְׂרָאֵל אַף אֲנִי אֵינִי מְרַבֶּה אֶלָּא כַּיּוֹצֵא בָּהּ וּמָה אֲנִי מְרַבֶּה, אֶת מִשְׁכַּב זָכוּר, וְהַבְּהֵמָה, שֶׁמִּשֶּׁנֶּאֶסְרוּ לֹא הֻתְּרוּ, [וְלֹא הֻתְּרוּ] מִכְּלָלָן, וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִיתַת בֵּית דִּין, וְאִסּוּרָן נוֹהֵג בִּבְנֵי נֹחַ כְּיִשְׂרָאֵל אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בְּזָכוּר מַה שֶּׁאֵין בִּבְהֵמָה, וּבִבְהֵמָה מַה שֶּׁאֵין בְּזָכוּר זָכוּר בֵּין בְמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ אָסוּר, בְּהֵמָה בְּמִינָהּ מֻתֶּרֶת שֶׁלֹּא בְּמִינָהּ אָסוּרָה זָכוּר לֹא עָשָׂה בוֹ קָטָן כְּגָדוֹל בְּהֵמָה עָשָׂה בָּהּ קְטַנָּה כִּגְדוֹלָה כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ["מִ]כֹּל מִצְוֹת ה'", לְרַבּוֹת אֶת הָאֵם, וְאֶת אֵשֶׁת אָב, וְאֶת הַכַּלָּה שֶׁהֵן בִּסְקִילָה כַּעֲבוֹדָה זָרָה מוֹסִיף עֲלֵיהֶן (חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וּבַת בִּתּוֹ) [בִּתּוֹ וּבַת בִּתּוֹ וּבַת בְּנוֹ] כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ["מִ]כֹּל מִצְוֹת ה'", לְרַבּוֹת בַּת אִשְׁתּוֹ וּבַת בִּתָּהּ וּבַת בְּנָהּ שֶׁמִּשֶּׁנֶּאֶסְרוּ לֹא הֻתְּרוּ כַּעֲבוֹדָה זָרָה מוֹסִיף עֲלֵיהֶם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "מִכֹּל מִצְוֹת ה'" לְרַבּוֹת נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, וְאֶת מְחַלֵּל שַׁבָּת אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בְּנַעֲרָה הַמְאֹרָסָה מַה שֶּׁאֵין בְּשַׁבָּת, וּבַשַׁבָּת מַה שֶּׁאֵין בְּנַעֲרָה הַמְאֹרָסָה שַׁבָּת אֵין לָהּ הֶתֵּר נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה יֵשׁ לָהּ הֶתֵּר שַׁבָּת הֻתַּר מִכְּלָלוֹ נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה לֹא הֻתְּרָה מִכְּלָלָהּ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "מִכֹּל מִצְוֹת ה'" לְרַבּוֹת אֵשֶׁת אִישׁ (כְּנִדָּה) [וְהַנִּדָּה], אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בְּאֵשֶׁת אִישׁ מַה שֶּׁאֵין בְּנִדָּה, וְיֵשׁ בְּנִדָּה מַה שֶּׁאֵין בְּאֵשֶׁת אִישׁ אֵשֶׁת אִישׁ מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ, נִדָּה אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ וּלְכָל אָדָם, אֵשֶׁת אִישׁ חַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין, נִדָּה אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "מִכֹּל מִצְוֹת ה'" לְרַבּוֹת אֵשֶׁת אָחִיו וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו יֵשׁ בְּאֵשֶׁת אָחִיו מַה שֶּׁאֵין בְּאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וּבְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו מַה שֶּׁאֵין בְּאֵשֶׁת אָחִיו אֵשֶׁת אָחִיו יֵשׁ לָהּ בָּנִים אֲסוּרָה אֵין לָהּ בָּנִים מֻתֶּרֶת אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו בֵּין יֵשׁ לָהּ בָּנִים בֵּין אֵין לָהּ בָּנִים אֲסוּרָה. אֵשֶׁת אָחִיו עָשָׂה בָהּ אָח מִן הָאֵם כְּאָח מִן הָאָב אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו לֹא עָשָׂה בָהּ אָח מִן הָאֵם כְּאָח מִן הָאָב כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "מִכֹּל מִצְוֹת ה'" לְרַבּוֹת אֲחוֹתוֹ וַאֲחוֹת אִמּוֹ וַאֲחוֹת אָבִיו, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ שְׁעַת הֶתֵּר כַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "מִכֹּל מִצְוֹת ה'" לְרַבּוֹת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ אַחַר שֶׁרִבִּינוּ דְּבָרִים שֶׁהֵן כַּעֲבוֹדָה זָרָה וּדְבָרִים שֶׁאֵינָן כַּעֲבוֹדָה זָרָה לָמָּה נֶאֶמְרָה עֲבוֹדָה זָרָה מֵעַתָּה אֶלָּא מָה עֲבוֹדָה זָרָה מְיֻחֶדֶת מַעֲשֶׂה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת, אַף כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת. אִי מָה עֲבוֹדָה זָרָה מְיֻחֶדֶת שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין אַף אֵינִי מְרַבֶּה אֶלָּא עַל חַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין, אֶת מָה אֲנִי מְרַבֶּה, מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, וְהַמֵּסִית וְהַמַּדִּיחַ וְהַמְכַשֵּׁף, וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר, וְעֵדִין זוֹמְמִין, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְעָשָׂה" יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין בָּהֶן מַעֲשֶׂה אוֹצִיא אֶת אֵלּוּ שֶׁאֵין בָּהֶן מַעֲשֶׂה וְלֹא אוֹצִיא אֶת מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְזָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵּית דִּין וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, וְרוֹצֵחַ, תַּלְמוּד לוֹמַר "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה" הֲרֵי כָּל הַעוֹשֶׂה בִשְׁגָגָה כַּעֲבוֹדָה זָרָה, מָה עֲבוֹדָה זָרָה מְיֻחֶדֶת שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת, אַף כָּל הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת.