For what reason did Moses merit a radiant face in this world, like that which the Holy One, blessed be He, is destined to give the righteous in the world to come? Because he did the will of the Holy One, blessed be He, and grieved over the honor of the Holy One, blessed be He, and of Israel, and all his days he longed and yearned and looked forward to there being peace between Israel and their Father in heaven. Whence do you know this? When Israel was in the wilderness and corrupted their deeds, the Holy One, blessed be He, said to Moses, "Now therefore let Me alone, that My anger may burn against them and I may consume them, and I will make of you a great nation" (Exodus 32:10). At once Moses had an opening to reply: "And Moses entreated the face of the LORD his God, and said, Why, O LORD, does Your anger burn against Your people, whom You brought out of the land of Egypt with great power and a mighty hand? Why should the Egyptians say... Remember Abraham, Isaac, and Israel" (Exodus 32:11-13). At once there was a response: "And the LORD relented of the evil" (Exodus 32:14). Moses said before the Holy One, blessed be He: Master of the universe, You are righteous and faithful, yet the attribute of justice prosecutes before You against all who come into the world and against all the works of Your hands that You created. Let me go down from before You and apply the attribute of justice among them: if they all worshiped the calf with a whole heart, let them all die in one day. At once Moses went down from before the Holy One, blessed be He, and "Moses took the calf... and scattered it on the water and made the Israelites drink it" (Exodus 32:20). "And Moses stood in the gate of the camp and said, Whoever is for the LORD, to me!" (Exodus 32:26), and he said to them, "Thus says the LORD, the God of Israel... let each man kill his brother" (Exodus 32:27), "and there fell of the people about three thousand men" (Exodus 32:28). I call heaven and earth to witness concerning myself that the Holy One, blessed be He, did not tell Moses to stand in the gate of the camp and say "Whoever is for the LORD, to me" and to set each man his sword on his thigh and to kill brother and neighbor and kinsman. Rather Moses reasoned within himself and said in his heart: If I say to Israel "kill each man his brother and his neighbor and his kinsman," Israel will reason and say to me, Did you not teach us, our master, that a Sanhedrin that executes one soul of Israel once in seven years is called destructive? Why are you killing three thousand in a single day? Therefore he attached it to the honor of Heaven and said, "Thus says the LORD, the God of Israel, set each man his sword on his thigh." And as soon as he spoke in the name of the Holy One, blessed be He, "the sons of Levi did according to the word of Moses" (Exodus 32:28). The righteous Moses then again stood in prayer before the Omnipresent and said before Him: Master of the universe, You are righteous and faithful, and all Your works are in faithfulness; and shall six hundred thousand from age twenty and upward die because of three thousand who worshiped the calf with a whole heart, besides those of nineteen and fifteen and ten and two and one, and besides how many converts and servants who joined them, beyond all counting? At once the mercy of the Holy One, blessed be He, was stirred, and He was reconciled with them. A parable: to what may the matter be compared? To a king of flesh and blood whose firstborn son sinned before him. He seized him and handed him to his servant, the steward of the house, and said, "Go out and kill this one, and give him to the beasts and the dogs." What did that servant do? He took him out from before the king and set him aside and hid him in another house, and the servant came and stood before the king. After thirty days, when the king's heart was glad and his servants and household were reclining before him, when he lifted his eyes and did not see his firstborn, grief and sighing entered his heart, and no creature recognized it and brought grief and sighing into the king's heart except the steward of the house. At once he ran and stood him before him. At once the king took the beautiful crown that lay before him and set it on the head of his servant, the steward. To this is the righteous Moses likened: since he stood in prayer in four or five places and saved Israel from death, the beautiful thing that was set aside for Israel, that it should be theirs and their children's forever for the Torah they received when they said "we will do and we will hear" - that crown shall rest on the head of Moses forever, as it is said, "And the Israelites saw the face of Moses, that the skin of Moses' face shone" (Exodus 34:35). And lest you say, since Moses entered his eternal home perhaps that crown of the radiant face departed from him, Scripture teaches, "And there has not arisen a prophet since in Israel like Moses, whom the LORD knew face to face" (Deuteronomy 34:10). Just as the radiance of the Face above endures forever and ever, so the radiance of the face of Moses entered with him into his eternal home, as it is said, "And Moses was a hundred and twenty years old when he died; his eye was not dim, nor his vigor gone" (Deuteronomy 34:7). And not Moses alone, but any disciple of the wise who occupies himself with Torah from his youth to his old age and dies in truth has not died, but is still alive forever and ever, as it is said, "And the soul of my lord shall be bound in the bundle of the living with the LORD your God" (1 Samuel 25:29). And where is his soul? Beneath the Throne of Glory. From here they said: Let a person not multiply weeping and lamentation over his dead, nor grief and sighing, beyond the measure the sages fixed - three days for weeping and lamentation, seven days for mourning, thirty days for pressing garments and haircutting and other matters; and whoever weeps beyond this, it is as if he wounds himself, as it is said, "Do not weep for the dead nor bemoan him" (Jeremiah 22:10). The Holy One, blessed be He, said: You do not have more mercy on him than I do. If a person commits a transgression before Me and turns back and repents, behold I am with him in mercy and I accept his repentance, and I do not remember against him even a part of his iniquities. Weep, rather, for him who goes away - this is one who committed a transgression and repeated it and tripled it and did not repent; over him weep, for he is uprooted from the world. And so too every sage of Israel who has true words of Torah in him, and grieves over the honor of the Holy One, blessed be He, and over the honor of Israel all his days, and longs and yearns and looks forward to the honor of Jerusalem and to the Temple and to the deliverance that will soon sprout in our days and to the ingathering of the exiles - at once the Holy Spirit rests within him, as it is said, "Where is He who put His holy Spirit within him?" (Isaiah 63:11). From here they said: Any disciple of the wise who occupies himself with Torah continually every day in order to increase the honor of Heaven needs neither sword nor spear nor any guarding, for the Holy One, blessed be He, guards him Himself, and the ministering angels stand around him, a sword in the hand of each, guarding him, as it is said, "The high praises of God are in their throat, and a two-edged sword in their hand" (Psalms 149:6).
Why Moses Earned the Radiant Face of the World to Come
Tanna Debei Eliyahu Rabbah 4:1
מפני מה זכה משה למאור פנים בעוה"ז מה שעתיד הקב"ה ליתן לצדיקים בעוה"ב מפני שעשה רצונו של הקב"ה ומתאנח על כבודו של הקב"ה ושל ישראל וכל ימיו היה מחמד ומתאוה ומצפה כדי שיהא שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ומנין לך תדע לך כשהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם אמר הקב"ה למשה (שמות לב) ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול מיד היה פתחון פה למשה להשיב ויחל משה את פני ה' אלוקיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה למה יאמרו מצרים לאמר וגו' זכור לאברהם ליצחק ולישראל וגו' מיד היה לו עניה וינחם ה' על הרעה וגו' אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע צדיק וחסיד אתה אלא מדת הדין מקטרג לפניך על כל באי עולם ועל כל מעשה ידיך שבראת בעולם ארד מלפניך ואעשה בהן מדת הדין אם כולם עבדו לעגל בלבב שלם ימותו כולם ביום אחד מיד ירד משה מלפני הקב"ה ויקח משה את העגל וגו' ויזר על פני המים וישק את בנ"י ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לי"י אלי וגו' ויאמר להם כה אמר ה' אלקי ישראל וגו' הרגו איש את אחיו וגו' ויפול מן העם וגו' כשלשת אלפי איש מעיד אני עלי שמים וארץ שלא אמר הקב"ה למשה לעמוד בשער המחנה ולומר מי לה' אלי ולשום איש את חרבו על ירכו ולהרוג איש את אחיו ורעהו וקרובו והוא אמר כה אמר ה' אלוקי ישראל וגו' אלא שהיה משה דן בעצמו ואמר בלבו אם אני אומר לישראל הרגו איש את אחיו ורעהו וקרובו יהיו ישראל דנין (קל וחומר) ויאמרו לי לא כך למדתנו רבינו סנהדרין שהרגו נפש א' מישראל פעם אחד בשבוע נקראת מחבלנית מפני מה אתה הורג ג' אלפים ביום אחד לפיכך תלה בכבוד של מעלה ואמר כה אמר ה' אלוקי ישראל שימו איש חרבו על ירכו וגו' מה ענין של אחריו כיון שאמר בשם הקב"ה מיד ויעשו בני לוי כדבר משה חזר משה הצדיק ועמד בתפלה לפני המקום ואמר לפניו רבש"ע צדיק וחסיד אתה וכל מעשיך באמונה וכי בשביל ג' אלפים שעבדו לעגל בלבב שלם ימותו ת"ר אלף מבני כ' שנה ולמעלה מלבד בני תשעה עשר וחמש עשרה ועשר ושתים וא' וכמה גרים ועבדים שנתוספו עליהם עד אין לדבר סוף מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ונתרצה עמהם משלו משל למה"ד למלך בשר ודם שסרח לפניו בנו הבכור תפסו בידו ונתנו לעבדו שר הבית ואמר לו צא והרוג את זה ותן אותו לחיה ולכלבים מה עשה אותו העבד הוציאו מלפניו והניחו בבראי והטמינו בבית אחר ובא העבד ועמד לפני המלך לסוף שלשים כטוב לב המלך עליו והיו עבדיו ובני ביתו מסובין לפניו כשהוא נושא את עיניו ואינו רואה את בכורו היה מכניס יגון ואנחה בלבו ואין כל בריה מכיר ומכניס יגון ואנחה בלבבו אלא עבדו של הבית מיד רץ והעמידו לפניו מיד נטל המלך כתר היפה שהיה מונח לפניו ונתנה בראש עבדו שר הבית לזה נדמה משה הצדיק כיון שעמד בתפלה בארבעה וחמשה מקומות והציל את ישראל מן המיתה היפה שהיה מונח לישראל שיהא להם ולבניהם עד עולם בשביל התורה שקבלו ואמרו נעשה ונשמע אותו הכתר יהא מונח בראש משה לעולם שנאמר וראו בנ"י את פני משה כי קרן עור פני משה (שמות לד) ושמא תאמר הואיל ונכנס משה לבית עולמו שמא בטל ממנו אותו הכתר של מאור פנים ת"ל (דברים לב) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים מה אור פנים שלמעלה קיים לעולם ולעולמי עולמים כך מאור פניו של משה נכנס עמו לבית עולמו שנאמר ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס לחה (דברים לב) ולא משה בלבד אלא כל ת"ח שעוסק בתורה מקטנותו ועד זקנותו ומת באמת לא מת אלא הוא עדיין בחיים לעולם ולעולמי עולמים שנאמר (שמואל א כה) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך מקיש הת"ח הצדיק אל אלוקים מה אלוקים יהא שמו הגדול מבורך חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים כך ת"ח שעסק בתורה כל ימיו ומת הרי הוא בחיים ועדיין לא מת והוא חי לעולם ולעולמי עולמים והיכן הוא נשמתו תחת כסא הכבוד מכאן אמרו אל ירבה אדם בכי ומספד על מיתו ולא יגון ואנחה אלא כשיעור שנתנו חכמים ג' ימים לבכי ומספד ז'ימים לאבל שלשים ימים לגיהוץ ולתספורת ולשאר דברים אחרים וכל הבוכה מכאן ואילך כאילו חובל בעצמו והרי זה מתחייב בנפשו שנאמר (ירמיה כב) אל תבכו למת ואל תנודו לו וגו' אמר הקב"ה אין אתם מרחמין עליו יותר ממני כיצד אדם עושה מריבה עם חבירו הולך הוא אצלו לרצותו והוא אינו מתרצה לו עד שמקבץ לו בני אדם הרבה ואחר כך מתרצה לו ואעפ"י שמתרצה לו יש לו מקצת קנאה בלבו אבל אני איני כך אם אדם עובר עבירה לפני אם חוזר ועושה תשובה הרי אני עמו ברחמים ואני מקבל את תשובתו ואין אני זוכר לו אפילו מקצת עוונותיו לכך נאמר אל תבכו למת וגו' בכו בכו להולך זה שעבר עבירה ושנה בה ושילש בה ולא עשה תשובה על אותו תבכו שנעקר מן העולם שנאמר כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו ולא זה בלבד אלא שכרו של משה הצדיק שעמד בתפלה בארבעה וחמשה מקומות והציל את ישראל מן המיתה העלה עליו הכתוב כאילו הוא ברא אותם שנאמר ויזכור ימי עולם משה עמו (ישעיה סג) וכן כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמתו ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו ומחמד ומתאוה ומצפה על כבוד ירושלים ועל בית המקדש ועל הישועה שתצמיח בקרוב בימינו ועל כינוס גליות מיד שורה רוח הקודש בקרבו שנאמר איה השם בקרבו את רוח קדשו (ישעיה סג) מכאן אמרו כל ת"ח שעוסק בתורה בכל יום תמיד בשביל להרבות כבוד שמים אינו צריך לא חרב ולא חנית ולא כל דבר שיהיה לו שומר אלא הקב"ה משמרו בעצמו ומלאכי השרת עומדין סביב לו וחרב ביד כולם ומשמרין אותו שנאמר (תהילים קמט) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם וגו' חיים שלא בצער ושלא ביצר הרע לימות בן דוד ולעולם הבא כיצד עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש שלו וצדיקי עולם יושבין לפניו והקב"ה נותן להם לנשיהם ובניהם ובנותיהם ועבדיהם ואמהותיהם צורך בתיהם ורוח הקודש שורה עליהם שנאמר (יואל ג) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגו' וגם על העבדים והשפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי ואומר (ישעיה לב) נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי שלא ביצר הרע שנאמר (יחזקאל לו) ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ורוח חדשה אתן בקרבכם אלו מעשים טובים והסירותי את לב האבן מבשרכם זה יצה"ר ונתתי לכם לב בשר זה יצר טוב לקיים כל דברי תורה שהן כפולים בכל מקום. עשרה דברות נאמרו על הר סיני י' דברות נאמרו בספר תוכחות שנאמר (שמות כ) (דברים כה) אנכי ה' אלקיך וגו' ניזקין נאמרו לפני הר סיני ניזקין נאמרו בספר תוכחות כי תקנה עבד עברי נאמר לפני הר סיני (שמות כא) כי ימכר לך אחיך העברי נאמר בספר תוכחות (דברים טז) וכן בכמה מקומות כלאים נאמר בהר סיני כלאים נאמר בספר תוכחות לא תבשל גדי נאמר בהר סיני (שמות כג לד) וכן בספר תוכחות (דברים יד) וכן בכמה מקומות. סימני בהמה וחיה ועוף נאמר בהר סיני (ויקרא יא) וכן נאמר סימני בהמה חיה ועוף בספר תוכחות (דברים יד) וכל קרבנות ציבור ויחיד נאמרו לפני אהל מועד בחורב וכן כל קרבנות ציבור נאמרו לפני מיתתו של אהרן ברית כרתי לכם בצאתכם ממצרים וכן ברית כרתי לכם בס' תוכחות הא למדת לד"ת שהן כפולים בכל מקום אבל אתם אין אתם כן אלא שאתם עושים אותם טחי תפל ואתם מלעיגים על אותן דברים כאלו אין בהם ממש כענין שנא' (יחזקאל יג) והנם טחים אותו תפל אין אתם עושים קיא צואה שאינה קיא צואה אתמהה כענין שנא' קיא צואה בלי מקום (ישעיה כח). צויתי אתכם בצאתכם ממצרים צויתי אתכם בספר תוכחות קויתי אתכם ארבע מאות ושמונים שנה עד שלא נבנה הבית חזרתי וקויתי אתכם ארבע מאות ועשר שנה משנבנה הבית שנא' (ישעיה כח) כי צו לצו קו לקו ולא מצאתי מכם קורת רוח מה שכר לכם לפני משלו משל למה"ד למלך שכעס על עבדו וצוה עליו ונתנוהו בשלשלאות של ברזל והיו מושכין את השלשלת מאחריו ומשליכין אותו על פניו והיו מבעטין בו בפניו ובפני מעיו שנא'(ישעיה כח) והיה להם דבר ה' צו לצו קו לקו וגו' וכן בכמה מקומות עשיתם דברים מכוערים ודברים שאינם ראוים ורחמים שלי מקדימין עמכם בכל יום תמיד (תהילים לה) מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו ונאמר (ישעיה סט) כי שומע אל אביונים ה' וגו' ונאמר (ישעיה קב) פנה אל תפלת הערער וגו' אלו בני אדם שהם במדה בינונית בשני מדות הקב"ה נפרע על אחת שבע מדה אחת מן העכו"ם ושרים עכו"ם שנאמר והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה וגו' (ישעיה כד) אלו שבקשו לאבד אתכם מן העולם מדה שנית מיצר הרע הקב"ה נפרע על אחת שבע על שהשטין אתכם ולא הרביתם תורה בעולם שנאמר (זכריה ג) ויראני את יהושע הכהן הגדול וגו' והשטן עומד על ימינו לשטנו ויאמר ה' אל השטן יגער ה' וגו' ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך וגו' מה שכרו מלפני כשם שהוא שם את ארצי ונחלתי לארץ ציה ושממה כדי שלא ימצא הגוף והנשמה זכות שתגבה עליה כך אני ארחיק אותו מעליכם ואדחה אותו אל ארץ ציה ושממה שנא' (יואל ב) ואת הצפוני ארחיק מעליכם מה שצפנתי עליכם רעות מרחיק אני מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה את פניו אל הים הקדמוני (יואל ב) זה מקדש ראשון שנתן בו עיניו והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו וסופו אל הים האחרון זה מקדש שני שנתן עיניו בו והחריבו והרג התלמידי חכמים שבו ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות (יואל ב) מפני שהניח את כל העו"ג ובא ודבק בישראל ומבקש להטותן מדברי תורה.