"When a fire goes out" (Exodus 22:5) - why is this said? So that one should not say: I could argue by law, since one is liable when fire spreads by way of thorns, surely one should not be liable through one's own act. And if I am acquitted by the argument, why does Scripture say "when a fire goes out"? Rather, Scripture comes to treat the accident like the intentional act, the unintentional like the intentional, and the woman like the man, in all the damages in the Torah. "And finds thorns" - the thorns are mentioned only to set a measure: if there are thorns there is a measure, and if there are no thorns there is no measure. From here they said: if a fire crossed a river, a road, or a wall higher than ten handbreadths, and caused damage, one is exempt from paying. How is the matter assessed? One sees it as though he stood in the middle of a field of a kor's size and kindled - the words of Rabbi Elazar ben Azaryah. Rabbi Eliezer says: sixteen cubits, like a public road. Rabbi Akiva says: fifty cubits. Rabbi Shimon says: "he who kindled the blaze shall surely make restitution" - all according to the fire. It happened that a fire crossed the Jordan and caused damage, because it was great. "And a stack of grain is consumed" - everything is included: bundles of reeds, courses of stones prepared for lime. "Or the standing grain" - even the tree is included. "Or the field" - even if it scorched the soil. "He who kindled the blaze shall surely make restitution" - why is this said? Because it says "a man"; from "a man" I would know only a man. A woman, one of doubtful sex, one of double sex - from where? Scripture says "he who kindled," in any case. Rabbi Shmuel bar Nachman said in the name of Rabbi Yonatan: punishment does not come to the world except when the wicked are in the world, and it begins only with the righteous first, as it says "when a fire goes out and finds thorns." When does the fire go out? When the wicked are present. And it begins only with the righteous, as it says "and a stack of grain is consumed" - it does not say "and it consumes a stack" but "a stack is consumed," teaching that it was already consumed. Rav Ami and Rav Asi were sitting before Rabbi Yitzchak Nappacha. One said to him, let the master tell us a matter of law; the other said, let the master tell us a matter of aggadah. He began to say law and the one would not let him; he began to say aggadah and the other would not let him. He said to them: I will tell you a parable. To what is the matter like? To a man who had two wives, one young and one old. The young one plucked out his white hairs, the old one plucked out his black hairs, and he was left bald on both sides. He said to them: I will tell you a matter that suits you both. "When a fire goes out" - of itself. "He who kindled the blaze shall surely make restitution" - the Holy One, blessed be He, said: I set fire in Zion, as it says "and He kindled a fire in Zion" (Lamentations 4:11), and I am destined to rebuild it with fire, as it says "and I will be to her, says the LORD, a wall of fire around, and for glory I will be in her midst" (Zechariah 2:9). The law: Scripture opened with damage by one's property and concluded with damage by one's body, to tell you that one's fire is treated as one's arrows.
When Fire Goes Out and How Ruin Begins With the Righteous
Yalkut Shimoni on Torah 345:3
(שמות כב ה) כִּי תֵצֵא אֵשׁ, לָמָּה נֶאֱמַר, עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בְּדִין, הוֹאִיל וְחַיָּב עַל יְדֵי (קנוין) [קוֹצִים], לֹא יְהֵא חַיָּב עַל יְדֵי עַצְמוֹ. אִם זָכִיתִי מִן הַדִּין, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי תֵצֵא אֵשׁ, אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לַעֲשׂוֹת אֶת הָאֹנֶס כְּרָצוֹן וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן וְאֶת הָאִשָּׁה כָּאִישׁ בְּכָל הַנְּזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה. וּמָצְאָה קוֹצִים, הָא, לֹא בָאוּ קוֹצִים אֶלָּא לִתֵּן שִׁעוּר, אִם יֵשׁ קוֹצִים יֵשׁ שִׁעוּר, וְאִם אֵין קוֹצִים אֵין שִׁעוּר. מִכָּאן אָמְרוּ, עָבְרָה אֶת הַנָּהָר, וְאֶת הַדֶּרֶךְ, וְאֶת הַגָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, וְהִזִּיקָה, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. כֵּיצַד עוֹמְדִין עַל הַדָּבָר, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ עוֹמֵד בְּאֶמְצַע בֵּית כּוּר וּמַדְלִיק, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, כְּדֶרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חֲמִשִּׁים אַמָּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה, הַכֹּל לְפִי הַדְּלֵקָה. מַעֲשֶׂה שֶׁעָבְרָה דְּלֵקָה אֶת הַיַּרְדֵּן וְהִזִּיקָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְרֻבָּה. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁקָּפְצָה, אֲבָל אִם הָיְתָה מְצַפְצֶפֶת וּמְהַלֶּכֶת אֲפִלּוּ מִיל, הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ, הַכֹּל בְּמַשְׁמָע, וְכֵן סַוָּאר שֶׁל קָנִים וְשֶׁל קוֹרוֹת, וְכֵן נִדְבָּךְ שֶׁל אֲבָנִים וְשֶׁל צְרוֹרוֹת שֶׁהִתְקִינוֹ לְסִיד. אוֹ הַקָּמָה, אַף הָאִילָן בְּמַשְׁמָע. אוֹ הַשָּׂדֶה, אֲפִלּוּ לִחֲכָה אֶת הֶעָפָר. אוֹ אֲפִלּוּ הָיוּ כֵּלִים מֻטְמָנִין בְּגָדִישׁ וְהִדְלִיקָן, תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה, מַה שָּׂדֶה בְּגָלוּי אַף קָמָה בְּגָלוּי. שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה, לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר "אִישׁ", "אִישׁ", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה, טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס, מִנָּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר, הַמַּבְעִר, מִכָּל מָקוֹם. אֵין לִי אֶלָּא הֶבְעֵר וְהַבְּעֵרָה, שְׁאָר כָּל הַמַּזִּיקִין שֶׁבַּתּוֹרָה, מִנָּיִן, הֲרֵי אַתָּה דָן בִּנְיַן אָב מִבֵּין שְׁנֵיהֶן, לֹא הֲרֵי הַבְּעֵרָה כַּהֲרֵי הֶבְעֵר וְלֹא הֲרֵי הֶבְעֵר כַּהֲרֵי הַבְּעֵרָה, הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁדַּרְכָּן לְהַזִּיק וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ וּכְשֶׁהִזִּיק חַיָּב הַמַּזִּיק לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֵזֶק בְּמֵיטַב הָאָרֶץ. אַרְבָּעָה כְּלָלוֹת הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר בִּנְזָקִין, כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לַמַּזִּיק וְלֹא לַנִּזָּק, פָּטוּר. לַנִּזָּק וְלֹא לַמַּזִּיק, חַיָּב. לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק, אֲפִלּוּ מְיֻחֶדֶת, כְּגוֹן חָצֵר שֶׁל שֻׁתָּפִין וְהַפֻּנְדָּק, חַיָּב. לֹא לַנִּזָּק וְלֹא לַמַּזִּיק, כְּגוֹן רְשׁוּת אַחֶרֶת, עַל הַשֵּׁן וְעַל רֶגֶל חַיָּב, וְעַל (הַשְׁאָר) [הַשּׁוֹר] מוּעָד מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם, וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק. בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק וְהַבִּקְעָה וּרְשׁוּת הָרַבִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, עַל הָרֶגֶל פָּטוּר, וְעַל הַשּׁוֹר מוּעָד מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם, וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק. אִתְּמַר, אִשּׁוֹ, רַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר, אִשּׁוֹ מִשּׁוּם חִצָּיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר, אִשּׁוֹ מִשּׁוּם מָמוֹנוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מַאי טַעְמָא לָא אֲמַר כְּרַבִּי יוֹחָנָן, חִצָּיו מִכֹּחוֹ קָא אָזְלֵי, הַאי לַאו מִכֹּחוֹ קָא אָזִיל. וְרַבִּי יוֹחָנָן, מַאי טַעְמָא לָא אֲמַר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מָמוֹנוֹ אִית בֵּיהּ מְשָׁשָא, הַאי לֵית בֵּיהּ מְשָׁשָא. אֲמַר רָבָא, קְרָא וּמַתְנִיתִין מְסַיְּיעֵי לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן. קְרָא, כִּי תֵצֵא, מֵעַצְמָהּ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר, שְׁמַע מִינָּהּ אִשּׁוֹ מִשּׁוּם חִצָּיו. מַתְנִיתִין, פָּתַח הַכָּתוּב בְּנִזְקֵי מָמוֹנוֹ וְסִיֵּם בְּנִזְקֵי גּוּפוֹ לוֹמַר לְךָ אִשּׁוֹ מִשּׁוּם חִצָּיו. וּמַאן דְּאִית לֵיהּ מִשּׁוּם חִצָיו, אִית לֵיהּ נַמִּי מִשּׁוּם מָמוֹנוֹ. וְאִיכָּא בֵּנַיְיהוּ לְחַיְּבוֹ בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים. כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים, אֲמַר רָבָא, לָמָּה לִי דְּכְתַב רַחֲמָנָא קֹצִים, גָּדִישׁ, קָמָה, וְשָׂדֶה, צְרִיכָא, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא קוֹצִים, הֲוָה אֲמִינָא קוֹצִים הוּא דְּחַיְּיבֵהּ רַחֲמָנָא מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחַ אֵשׁ גַּבַּיְיהוּ וּשְׁכִיחַ דְּפָשַׁע, אֲבָל גָּדִישׁ דְּלָא שָׁכִיחַ אֵשׁ גַּבַּיְיהוּ וְלָא שָׁכִיחַ דְּפָשַׁע אֵימָא לָא לֵיחָיֵיב, וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא גָּדִישׁ, הֲוָה אֲמִינָא מִשּׁוּם דְּהֶפְסֵד מְרֻבֶּה הוּא אֲבָל קוֹצִים דְּהֶפְסֵד מֻעָט הוּא אֵימָא לָא לֵיחָיֵיב. קָמָה דְּכְתַב רַחֲמָנָא לָמָּה לִי, מַה קָּמָה שֶׁבְּגָלוּי אַף כָּל שֶׁבְּגָלוּי, לַאֲפוּקֵי טָמוּן בָּאֵשׁ דְּלָא. וְרַבִּי יְהוּדָה דִּמְחַיֵּב עַל נִזְקֵי טָמוּן בָּאֵשׁ, קָמָה לָמָּה לִי, לְרַבּוֹת כָּל בַּעֲלֵי קוֹמָה. וְרַבָּנָן, נַפְקָא לְהוּ מֵאוֹ הַקָּמָה. וְרַבִּי יְהוּדָה, הַאי מִבַּעְיָא לֵיהּ לְחַלֵּק. וְרַבָּנָן נַפְקָא לְהוּ מֵאוֹ הַשָּׂדֶה. וְרַבִּי יְהוּדָה, אַיְידֵי דְּכְתַב אוֹ הַקָּמָה כְּתַב נַמִּי אוֹ הַשָּׂדֶה. שָׂדֶה דְּכְתַב רַחֲמָנָא לָמָּה לִי, לְאָתוּיֵי לִחֲכָה נִירוֹ וְסִכְסְכָה אֲבָנָיו. וְלִכְתּוּב רַחֲמָנָא שָׂדֶה וְלָא בָּעֵי הֲנָךְ, אִי כְּתַב שָׂדֶה וְלָא כְּתַב הֲנָךְ, הֲוָה אֲמִינָא מַה שֶּׁבַּשָּׂדֶה אִין שָׂדֶה גּוּפֵיהּ לָא, קָא מַשְׁמַע לָן, דַּאֲפִלּוּ לִחֲכָה נִירוֹ וְסִכְסְכָה אֲבָנָיו. אֲמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן א"ר יוֹנָתָן, אֵין פֻּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, וְאֵינָהּ מַתְחֶלֶת אֶלָּא מִן הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים, אֵימָתַי הָאֵשׁ יוֹצְאָה, בִּזְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים מְצוּיִים, וְאֵינָהּ מַתְחֶלֶת אֶלָּא מִן הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ, וְאָכְלָה גָּדִישׁ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ, מְלַמֵּד שֶׁנֶּאֱכַל כְּבָר. יָתִיב רַב אַמִּי וְרַב אַסִּי אֲקִילְעָא דְּרַבִּי יִצְחָק נַפְּחָא. חָד אֲמַר לֵיהּ לֵימָא לָן מַר מִלְּתָא דִשְׁמַעְתָּא, וְחָד אֲמַר לֵיהּ, לֵימָא לָן מַר מִלְּתָא דְאַגַּדְתָּא. פְּתַח לְמֵימַר שְׁמַעְתָּא וְלָא שְׁבִיק לֵיהּ מַר. פְּתַח לְמֵימַר אַגַּדְתָּא וְלָא שְׁבִיק לֵיהּ מַר. אֲמַר לְהוּ, אֶמְשֹׁל לָכֶם מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת יַלְדָּה וְאַחַת זְקֵנָה. יָלְדָה מְלַקֶּטֶת לוֹ לְבָנוֹת, וּזְקֵנָה מְלַקֶּטֶת לוֹ שְׁחוֹרוֹת, נִמְצָא קֵרֵחַ מִכָּאן וּמִכָּאן. אֲמַר לְהוּ, אֵימָא לְכוּ מִלְּתָא דְּשָׁוְיָא לְתַרְוַיְיכוּ, כִּי תֵצֵא אֵשׁ, מֵעַצְמָהּ. שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי הִצַּתִּי אֵשׁ בְּצִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ד, יא) "וַיַּצֶ[ת] אֵשׁ בְּצִיּוֹן", וַאֲנִי עָתִיד לִבְנוֹתָהּ בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ב, ט) "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב (לָהּ) וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ". שְׁמַעְתְּתָא, פָּתַח הַכָּתוּב בְּנִזְקֵי מָמוֹנוֹ וְסִיֵּם בְּנִזְקֵי גּוּפוֹ, לוֹמַר לְךָ אִשּׁוֹ מִשּׁוּם חִצָּיו.