"And if a man borrows" (Exodus 22:13). Rava said: it goes without saying that if the flesh wasted away through labor he is exempt; but even if it died through labor he is exempt, for he did not borrow it merely to set it in a canopy. Rava said: one who wishes to borrow something and be exempt should say to the lender, "Give me a drink of water," so the owner is engaged in his service. And if the other is clever, he should say to him, "First pull the object into your possession." If one borrows the cow and borrows its owner along with it, or rents the cow and rents its owner along with it, or borrows the owner or rents him and afterward borrows the cow and it dies, he is exempt, as it says, "if its owner is with it, he shall not make restitution" (Exodus 22:14). But if he borrowed the cow and afterward borrowed the owner or rented him, and it died, he is liable, as it says, "its owner is not with it, he shall surely pay." Since the latter clause teaches "and afterward," it follows that the first clause, which teaches "with it," means literally with it. How can you find such a case - the cow acquired by pulling and the owner engaged by mere speech? If you wish, say it is where the cow stands in the borrower's courtyard, so that no act of pulling is lacking. And if you wish, say it is where the owner said to him, "You yourself are not borrowed to me until the moment you pull my cow." It was stated: regarding negligence in a case where the owner is engaged, Rav Acha and Ravina disagree; one says he is liable and one says he is exempt. The one who says liable holds that a verse is expounded together with what precedes it but not with what precedes that. The one who says exempt holds that a verse is expounded together with what precedes it and what precedes that, and so forth. From the implication of what is said, "if its owner is with it he shall not make restitution," I do not yet know that "its owner is not with it, he shall surely pay"; rather it comes to tell you that if he was with him at the time of the breaking and death, he needed to be with him at the time of borrowing. And another teaching: from "its owner is not with it, he shall surely pay" I do not yet know that "if its owner is with it he shall not make restitution"; rather it comes to tell you that if he left the lender's domain even one hour while in the owner's service and it died, he is exempt - for even though the owner is doing work with him in another place and it died, he is exempt. Abaye holds like Rabbi Yoshiya and resolves the verses accordingly; Rava holds like Rabbi Yonatan and resolves the verses accordingly. And should I reverse it? It stands to reason that borrowing is the stricter case, since the borrower is liable even for its food. Rav Ashi said: the verse says "and if a man borrows from his neighbor" - and not while his neighbor is with him - "he shall surely pay"; but if his neighbor is with him, he is exempt. If so, why do I need "its owner with him" and "its owner not with him"? Were it not for those clauses I would have said this is simply the manner of Scripture.
Why a Borrower Goes Free When the Owner Works Alongside Him
Yalkut Shimoni on Torah 346:22
(שמות כב יג-יד) וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ, אֲמַר רָבָא לָא מִבַּעְיָא כָּחַשׁ בָּשָׂר מֵחֲמַת מְלָאכָה דְּפָטוּר, אֶלָּא אֲפִלּוּ מֵתָה מֵחֲמַת מְלָאכָה פָּטוּר, דְּהָא לַאו לְאוֹקוּמֵיהּ בְּכִילָתָא שְׁאִילְתָּהּ. אֲמַר רָבָא, הַאי מַאן דְּבָעֵי דְּנִשְׁאַל מִידִי וְנִפָּטֵר, נֵימָא לֵיהּ אַשְׁקְיַין מַיָּא. וְאִי פִּקֵּחַ אִידָךְ, נֵימָא לֵיהּ מְשֹׁךְ בְּרֵישָׁא. הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשָׁאַל בַּעֲלָהּ עִמָּהּ, הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפָּרָה וְשָׂכָר בַּעֲלָהּ עִמָּהּ, שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וּמֵתָה, פָּטוּר. שֶׁנֶּאֱמַר אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם. אֲבָל שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וּמֵתָה, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. מִדְּקָתָנִי סֵיפָא וְאַחַר כָּךְ, מִכְּלַל דְּרֵישָׁא דְּקָתָנִי עִמָּהּ, עִמָּהּ מַמָּשׁ, מִי מַשְׁכַּחַת לָהּ, פָּרָה בִּמְשִׁיכָה וּבְעָלִים בַּאֲמִירָה, אִי תֵימָא, כְּגוֹן דְּקָיְמָא פָּרָה בַּחֲצֵרוֹ דְּשׁוֹאֵל דְּלֹא מִחַסְּרָא מְשִׁיכָה. וְאִי תֵימָא, דַּאֲמַר לֵיהּ אַתּ גּוּפָךְ לָא תִּיתְּשִׁיל לִי עַד שְׁעַת מְשִׁיכַת פָּרָתָךְ. אִתְּמַר, פְּשִׁיעָה בִּבְעָלִים, פְּלִיגֵי בָּהּ רַב אָחָא וְרָבִינָא, חַד אֲמַר חַיָּב, וְחַד אֲמַר פָּטוּר. מַאן דַּאֲמַר חַיָּב, מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו וְלֹא לִפְנֵי פָנָיו, הִלְכָּךְ אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ, אֲשׁוֹמֵר חִנָּם לָא כְּתִיב, וּפְשִׁיעָה נַמִּי, בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר וּבְשׁוֹאֵל לָא כְּתִיבָא, הִלְכָּךְ בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר וּבְשׁוֹאֵל לְחִיּוּב אַתְיָא בְּקַל וָחֹמֶר מִשּׁוֹמֵר חִנָּם, אֲבָל בִּבְעָלִים לִפְטֹר אַף בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר וּבְשׁוֹאֵל, לָא, מַאי טַעְמָא, דְכִי אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אֲשׁוֹאֵל וְאֲשׁוֹמֵר שָׂכָר, אַהֲנָךְ חִיּוּבֵי דִּכְתִיב בְּהוּ בְּהֶדְיָא הוּא דִּכְתִיב. מַאן דַּאֲמַר פָּטוּר, קָסְבַר מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו וְלִפְנֵי פָנָיו וְכוּ'. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אֵינִי יוֹדֵעַ אִם בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, הָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁבוּרָה וּמֵתָה צָרִיךְ לִהְיוֹת עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁאֵלָה. וְתַנְיָא אִידָךְ, מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, שֶׁאִם יָצָא מֵרְשׁוּת מַשְׁאִיל שָׁעָה אַחַת בִּבְעָלִים וּמֵתָה, פָּטוּר, דְּאַף עַל פִּי שֶׁהַבְּעָלִים עוֹשִׂים עִמּוֹ מְלָאכָה בְּמָקוֹם אַחֵר וּמֵתָה, פָּטוּר. אַבַּיֵּי סְבַר לָהּ כְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה, וּמְתָרֵץ לְהוּ לִקְרָאֵי כְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה, בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, טַעְמָא דְּלֵיתֵיהּ בְּתַרְוַיְיהוּ, הָא אִיתָא בְחָדָא וְלֵיתָא בְחָדָא פָּטוּר, וְתַנְיָא אִידָךְ, אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם, טַעְמָא דְּאִיתֵיהּ בְּתַרְוַיְיהוּ, הָא אִיתָא בְחָדָא וְלֵיתָא בְחָדָא, חַיָּב, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, הָיָה בִּשְׁעַת שְׁאֵלָה אֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּשְׁעַת שְׁבוּרָה וּמֵתָה, הָיָה בִּשְׁעַת שְׁבוּרָה וּמֵתָה, צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּשְׁעַת שְׁאֵלָה. רָבָא סְבַר לֵיהּ כְּרַבִּי יוֹנָתָן, וּמְתָרֵץ לְהוּ לִקְרָאֵי כְּרַבִּי יוֹנָתָן, דְּתַנְיָא, אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם, מַשְׁמַע דְּאִיתֵיהּ בְּתַרְוַיְיהוּ, וּמַשְׁמָע נַמִּי דְּאִיתָא בְּחָדָא וְלֵיתָא בְּחָדָא פָּטוּר, וְתַנְיָא אִידָךְ, בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, מַשְׁמָע דְּלֵיתֵיה בְּתַרְוַיְיהוּ, וּמַשְׁמַע נַמִּי דְּכִי אִיתָא בְּחָדָא וְלֵיתָא בְּחָדָא, מִיחַיֵּב, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, הָיָה בִּשְׁעַת שְׁאֵלָה אֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּשְׁעַת שְׁבוּרָה וּמֵתָה, הָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁבוּרָה וּמֵתָה צָרִיךְ לִהְיוֹת עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁאֵלָה. וְאֵיפוּךְ אֲנָא, מִסְתַּבְּרָא, שְׁאֵלָה עֲדִיפָא, שֶׁכֵּן חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ. רַב אַשִּׁי אֲמַר, אֲמַר קְרָא וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ, וְלֹא רֵעֵהוּ עִמּוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, הָא רֵעֵהוּ עִמּוֹ, פָּטוּר. אִי הָכִי, בְּעָלָיו עִמּוֹ וְאֵין בְּעָלָיו עִמּוֹ לָמָּה לִי, אִי לָאו הֲנָךְ הֲוָה אֲמִינָא הַאי אוֹרְחֵיהּ דִּקְרָא הוּא.