"If a man's ox strikes" (Exodus 21:35). I know only of striking; from where to treat goring, biting, lying upon, and kicking like striking? It can be argued: an ox is liable [for harm] to a person, and an ox is liable [for harm] to an ox. Just as we find for an ox harming a person that goring, biting, lying upon, and kicking are treated like striking, so here too. And further a fortiori. But you might object, so Scripture teaches "and it dies," to treat goring, biting, lying upon, and kicking like striking. "If it strikes": Scripture speaks of [striking] with the horn. "A man": to exclude a minor; "a man": to exclude the Sanctuary. "His fellow's": to exclude others. "His fellow's": to exclude the resident alien. Might one think he does not pay for [harm caused by] a gentile's [ox] and a gentile does not pay through his? Scripture says "he shall surely pay," to include [the oxen] of gentiles and of the resident alien. Of these it says, "He shone forth from Mount Paran" (Deuteronomy 33:2): He showed His face toward all who come into the world. "And they shall sell the live ox and divide its price, and also the dead one they shall divide." This teaches that he pays only half the damage, and only from its body; therefore if it is worth nothing, he says, "Here, the one that injured you is before you." Rabbi Yehuda says: an ox worth two hundred that gored an ox worth two hundred, and the carcass is worth fifty zuz, this one takes half the living and half the dead, and that one takes half the living and half the dead, as it says, "they shall sell the live ox and divide its price, and also the dead they shall divide." Rabbi Meir said to him: the Torah did not speak of that case, but of where the carcass is worth nothing. Then what does "and also the dead they shall divide" teach? That they divide also the depreciation; he pays him half the depreciation.
When One Ox Kills Another the Owners Split the Living and the Dead
Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai 21:35
וכי יגוף שור איש אין [לי] אלא נגיפה מניין לעשות (נגיפה) נגיחה נשיכה רביצה ובעיטה כיוצא בנגיפה ודין הוא חייב שור באדם ושור בשור מה מצינו שור באדם נעשה בו נגיפה נשיכה רביצה ובעיטה כיוצא בנגיחה אף בזה נעשה בו נגיחה נשיכה רביצה ובעיטה בנגיפה ועוד קל [וחומר] מה שור באדם שלא עשה בו את שאין מתכוין כמתכוין עשה בו נגיפה נשיכה רביצה ובעיטה (בנגיפה) [בנגיחה] זה שעשה בו את שאין מתכוין כמתכוין אינו דין שנעשה בו נגיחה נשיכה רביצה ובעיטה כיוצא בנגיפה לא אם אמרת בשור ואדם שנידון בנפשו תאמר בזה שאין נידון בנפשו ת"ל ומת לעשות נגיחה נשיכה רביצה ובעיטה כיוצא נגיפה אין לי אלא שור מניין לעשות שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור הוא [הדין] והיא התשובה ת"ל ומכרו את השור החי לרבות כל בעלי חיים: כי יגף. בקרן הכתוב מדבר: איש. פרט לקטן איש פרט לגבוה: רעהו. פרט לאחרים: את רעהו. פרט לגר תושב יכול לא ישלם על ידי הגוי ולא יהא הגוי משלם על ידיו שכן מצינו בענין הקדש שאין משלם על ידי הקדש ולא יהא הקדש משלם על ידו ת"ל שלם ישלם לרבות של גוים ושל גר תושב יכול יהוא משלמין בתם חצי נזק ובמועד נזק שלם ת״ל שור רעהו שור רעהו יוצא בסדר הזה ולא של אחרים יוצאין בסדר הזה ועליהן הוא אומר הופיע מהר פארן הופיע פנים כנגד כל באי העולם: ומת. זה הוא שאמרנו לעשות נגיחה נשיכה רביצה בעיטה כיוצא בנגיפה: ומכרו את השור החי. זה הוא שאמרנו לרבות כל בעלי חיים: ומכרו את השור החי. מלמד שאינו משלם חצי נזק אלא מגופו לפיכך אם אינו שווה אומר הרי שהזיק לפניך: וחצו את כספו. שיתן לו בכספו חצי נזקו: ר' יהודה אומר שור שיפה מאתים שנגח לשור יפה מאתים והנבלה יפה חמשים זוז זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת שנ' ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון אמר לו ר' מאיר לא בזה דיברה תורה אלא בשאין הנבלה יפה כלום הא מה ת"ל וגם את המת יחצון אף את הפחת יחצון משלם לו חצי הפחת: וגם את המת יחצון. לרבות שבח הנבלה שאם השביחה בין שעת נגיחה לשעת עמדה בדין חולקין השבח בין המזיק והניזק: ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון. יכול שור יפה מנה שנגח שור יפה חמש [סלעים] ואין הנבלה יפה כלום יהא זה נוטל חצי החי וחצי המת ויהא זה נוטל חצי החי וחצי המת נמצא מפסיד חמשה ונוטל החמשים וכי למה יצא מועד להחמיר עליו אין משלם יתר על מה שהזיק הוי לא דברה תורה אלא בזמן ששניהן שוין: כיוצא בו שור יפה חמש [סלעים] שנגח לשור יפה מנה והנבלה יפה חמשים יהא זה נוטל חצי החי וחצי המת ויהא זה נוטל חצי החי וחצי המת ונמצא משלם שני (סלעים) [דינרים] ומחצה ונוטל חמש ועשרים היכן מצינו שהמזיק נשכר בכל מקום שיהא נשכר כאן ת"ל בעליו שלם ישלם הבעלים משלמין ואין הבעלים נוטלין הא לא דברה תורה אלא בזמן ששניהן שווין: