A certain man said to his wife: my property is to you and to your children. Rav Yosef said: she acquires a half. Rav Yosef said: from where do I derive this? As it was taught, Rabbi says: "and it shall belong to Aaron and to his sons," half to Aaron and half to his sons. And the law follows Rav Yosef in the case of a field of acquisition and a half. It was stated: regarding the offerings of investiture, Rabbi Yochanan and Rabbi Chanina disagreed. One said: everything written about them is indispensable in them. The other said: only what is indispensable for the generations is indispensable in them, but what is not indispensable for the generations is not indispensable in them. What is the practical difference between them? Rav Yosef said: laying on of hands is the difference. Rav Nachman bar Yitzchak said: waving is the difference. Rav Pappa said: separation for seven days is the difference. Ravina said: anointing for seven days and consecrating for seven days is the difference. How do we know laying on of hands is not indispensable for the generations? As it was taught: "and he shall lay his hand... and it shall be accepted" (Leviticus 1:4): does laying on of hands atone? Surely there is no atonement except by the blood, as it is said, "for it is the blood that atones by means of the life" (Leviticus 17:11). Then why does Scripture say "and he shall lay... and it shall be accepted"? To teach that if one treated the laying on of hands as a leftover [neglected] commandment, Scripture regards him as though he had not atoned, though he has atoned. Rav Ashi said: "for so I have been commanded" (Leviticus 8:35) indicates indispensability. Rabbi Akiva visited Ginzak. They asked him three questions: are gentiles' vessels forbidden or permitted; does one fast for part of a day; and in what did Moses serve during the seven days of investiture? He did not have the answers. He came and asked in the study hall. They told him: the law is that one fasts for part of a day; gentiles' vessels are permitted after twelve months; and as for what Moses wore during the seven days of investiture, it was a white robe without a hem.
To You and Your Sons and the Seven Days of Investiture
Yalkut Shimoni on Torah 384:5
הַהוּא גַּבְרָא דַּאֲמַר לָהּ לִדְבִיתְהוּ, נְכָסַי לִיךְ וּלְבָנַיִךְ. אֲמַר רַב יוֹסֵף קְנַאי פַּלְגָּא. אֲמַר רַב יוֹסֵף, מִנָּא אֲמִינָא לָהּ, דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר, "וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו", לְאַהֲרֹן מֶחֱצָה וּלְבָנָיו מֶחֱצָה. וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בְּשָׂדֵה קִנְיָן וּמֶחֱצָה. אִתְּמָר. מִלֻּאִים, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי חֲנִינָא, חָד אָמַר, כָּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן, וְחָד אָמַר, דָּבָר הַמְּעַכֵּב לְדוֹרוֹת מְעַכֵּב בָּהֶן, שֶׁאֵין מְעַכֵּב לְדוֹרוֹת אֵין מְעַכֵּב בָּהֶן וְכוּ'. מַאי בֵּינַיְיהוּ. אֲמַר רַב יוֹסֵף, סְמִיכָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, לְמָאן דַּאֲמַר כָּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב, מְעַכְּבָא, לְמָאן דַּאֲמַר, דָּבָר שֶׁאֵין מְעַכֵּב לְדוֹרוֹת אֵין מְעַכֵּב בָּהֶן, לָא מְעַכְּבָא. וּלְדוֹרוֹת, מִנָּלָן דְּלָא מְעַכְּבָא. דְּתַנְיָא, (ויקרא א, ד) "וְסָמַךְ" "וְנִרְצָה", וְכִי סְמִיכָה מְכַפֶּרֶת, וַהֲלֹא אֵין כַּפָּרָה אֶלָּא בַּדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יז, יא) "כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶפֶשׁ יְכַפֵּר", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, "וְסָמַךְ" "וְנִרְצָה", שֶׁאִם עֲשָׂאָהּ לִסְמִיכָה שְׁיָרֵי מִצְוָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ לֹא כִּפֵּר וְכִפֶּר. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אֲמַר, תְּנוּפָה אִיכָּא בֵּנַיְיהוּ, לְמָאן דַּאֲמַר כָּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן מְעַכְּבָא וְכוּ'. וּלְדוֹרוֹת, מִנָּלָן דְּלֹא מְעַכֵּב, דְּתַנְיָא, "לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו", וְכִי תְּנוּפָה מְכַפֶּרֶת וְכוּ'. רַב פַּפָּא אֲמַר, פְּרִישַׁת שִׁבְעָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, לְמָאן דַּאֲמַר כָּל הַכָּתוּב בָּהֶן וְכוּ', וּלְדוֹרוֹת, מִנָּלָן דְּלֹא מְעַכְּבָא, מִדְּקָתָנִי סֵיפָא מַתְקִינִין וְלָא קָתָנִי מַפְרִישִׁין. רַבִינָא אֲמַר, רִבּוּי שִׁבְעָה וּמְשִׁיחַת שִׁבְעָה אִיכָּא בֵּנַיְיהוּ וְכוּ', וּלְדוֹרוֹת, מִנָּלָן דְּלֹא מְעַכְּבָא, דִּכְתִיב (שם טז, לב) "וְכִפֵּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ", (יִלְבַּשׁ) ["וְלָבַשׁ"] מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (פסוק ל) שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו, אֵין לִי אֶלָּא שֶׁנִּתְרַבָּה שִׁבְעָה וְנִמְשַׁח שִׁבְעָה, נִתְרַבָּה שִׁבְעָה וְנִמְשַׁח יוֹם אֶחָד, נִתְרַבָּה יוֹם אֶחָד וְנִמְשַׁח שִׁבְעָה, נִתְרַבָּה יוֹם אֶחָד וְנִמְשַׁח יוֹם אֶחָד וַאֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ", מִכָּל מָקוֹם, הָא אַשְׁכְּחַן רִבּוּי שֶׁבָּאָה לְכַתְּחִלָּה, מְשִׁיחַת שִׁבְעָה לְכַתְּחִלָּה מִנָּלָן, אִי בָּעִית אֵימָא, מִדְּאִצְטְרִיךְ קְרָא לְמְעוּטֵי, וְאִי בָּעִית אֵימָא, דַּאֲמַר קְרָא וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וְגוֹ', אִיתְקַשׁ מְשִׁיחָה לְרִבּוּי, מָה רִבּוּי שִׁבְעָה אַף מְשִׁיחָה שִׁבְעָה. מַאי טַעְמָא דְּמָאן דַּאֲמַר כָּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן. אֲמַר קְרָא, (פסוק לה) וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, כָּכָה עִכּוּבָא. הָתֵינַח כָּל מִלְּתָא דִּכְתִיבָא בְּהַאי עִנְיָנָא, כָּל מִלְּתָא דְּלָא כְּתִיבָא בְּהַאי עִנְיָנָא מִנָּלָן, גָּמַר פְּתַח, "פֶּתַח". רַב מְשַׁרְשְׁיָא אֲמַר, "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה'", עִכּוּבָא. רַב אַשִׁי אֲמַר, (שם) "כִּי כֵן צֻוֵּיתִי", עִכּוּבָא. רַבִּי עֲקִיבָא אִיקְלָע לְגִינְזָק. בָּעוּ מִנֵּיהּ, קַנְקַנִּים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין אוֹ מֻתָּרִין, מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת אוֹ אֵין מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת, בְּמַה שִׁמֵּשׁ מֹשֶׁה שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלֻּאִים. לָא הֲוָה בְּיָדֵיהּ. אֲתָא שָׁאִיל בֵּי מִדְרָשָׁא. אָמְרוּ לֵיהּ, הִלְכְתָא מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת, קַנְקַנִּים שֶׁל גוֹיִים לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מֻתָּרִין, וּבְמַה שִּׁמֵּשׁ מֹשֶׁה שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלֻּאִים, בְּחָלוּק לָבָן שֶׁאֵין בּוֹ אִימְרָא.