It was taught: Rabbi Yehudah says, many miracles were done with the anointing oil that Moses made in the wilderness from its beginning to its end. At its beginning it was only twelve log, see how much a pot absorbs, how much the roots absorb of it, and how much the fire consumes, and yet with it were anointed the Tabernacle and all its vessels, Aaron and his sons throughout all seven days of consecration, and with it were anointed the high priests and the kings. And even a high priest who is the son of a high priest requires anointing, but a king who is the son of a king is not anointed. If you ask why they anointed Solomon, it was because of the dispute of Adonijah; and Joash because of the dispute of Athaliah; and Jehoahaz because of his brother Jehoiakim, who was older than he by two years. The Master said: even a high priest who is the son of a high priest requires anointing. From where? As it is written, 'and the anointed priest in his stead from among his sons'; let the verse say 'the priest who is in his stead from among his sons'; what is 'the anointed'? Learn from it that he requires anointing. And a king is not anointed, as it is written, 'so that he may prolong his days over his kingdom, he and his sons,' meaning the kingship is an inheritance. And from where do we know that when there is a dispute he requires anointing? Scripture says, 'in the midst of Israel,' meaning when there is peace in Israel. The kings of the house of David are anointed, and the kings of Israel are not anointed; and if you ask why they anointed Jehu son of Nimshi, it was because of the dispute of Joram son of Ahab. Our masters taught: how do they anoint the kings? In the shape of a crown. And the priests? In the shape of a chi, that is, like a Greek kaf. Our masters taught: 'like the precious oil upon the head running down upon the beard, the beard of Aaron' (Psalms 133:2). Like two drops of pearl, the oil hung from Aaron's beard. It was taught: when he spoke, they would rise and settle at the roots of his beard. Concerning this matter Moses was anxious, lest, God forbid, he had misappropriated the anointing oil. A heavenly voice went out and said, 'like the dew of Hermon that falls upon the mountains of Zion' (Psalms 133:3); just as this dew involves no sacrilege, so too here. And still Aaron was anxious, saying, perhaps Moses did not misappropriate, but I have. A heavenly voice went out and said, 'Behold, how good and how pleasant it is for brothers to dwell together' (Psalms 133:1); just as Moses did not misappropriate, so too you have not misappropriated. Our masters taught: they anoint kings only by a spring, so that their reign may continue, as it is said, 'And the king said to them, Take with you the servants of your lord... and bring him down to Gihon, and let Zadok the priest and Nathan the prophet anoint him there' (I Kings 1:33-34).
The Miracles of the Anointing Oil and Who Is Anointed
Yalkut Shimoni on Torah 388:1
תַּנְיָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר הַרְבֶּה נִסִּים נַעֲשׂוּ בּוֹ מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ, תְּחִלָּתוֹ לֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר לוֹג, רְאֵה כַּמָּה יוֹרָה בּוֹלַעַת, כַּמָּה עִיקָרִין בּוֹלְעִין מִמֶּנּוּ וְכַמָּה הָאוּר שׂוֹרֵף וּבוֹ נִמְשַׁח מִשְׁכָּן וְכָל כֵּלָיו, אַהֲרֹן וּבָנָיו כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלֻּאִים, וּבוֹ נִמְשְׁחוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּמְלָכִים, וַאֲפִלּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל בֶּן כֹּהֵן גָּדוֹל טָעוּן מְשִׁיחָה, וְאֵין מוֹשְׁחִין מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ, אִם תֹּאמַר מִפְּנֵי מָה מָשְׁחוּ אֶת שְׁלֹמֹה, מִפְּנֵי מַחֲלָקְתּוֹ שֶׁל אֲדוֹנִיָּה, וְיוֹאָשׁ מִפְּנֵי מַחֲלֹקֶת שֶׁל עֲתַלְיָה, וִיהוֹאָחָז מִפְּנֵי יְהוֹיָקִים אָחִיו שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים. אֲמַר מַר, וַאֲפִלּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל בֶּן כֹּהֵן גָּדוֹל טָעוּן מְשִׁיחָה. מִנָּלָן. דִּכְתִיב (ויקרא י, טו) "וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו", נֵימָא קְרָא "וְהַכֹּהֵן שֶׁתַּחְתָּיו מִבָּנָיו" מַאי הַמָּשִׁיחַ, שְׁמַע מִינָהּ דְּבָעֵי מְשִׁיחָה. וְאֵין מוֹשְׁחִין מֶלֶךְ, דִּכְתִיב (דברים יז, כ) "לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו", מַלְכוּת יְרֻשָּׁה הִיא. וּמִנָּלָן דְּכִי אִיכָּא מַחֲלֹקֶת בָּעֵי מְשִׁיחָה. אֲמַר קְרָא, (שם) "בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל", בִּזְמַן שֶׁשָּׁלוֹם בְּיִשְׂרָאֵל. מַלְכֵי בֵּית דָּוִד מוֹשְׁחִין, וּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מוֹשְׁחִין, וְאִם תֹּאמַר מִפְּנֵי מָה מָשְׁחוּ אֶת יֵהוּא בֶּן נִמְשִׁי, מִפְּנֵי מַחֲלָקְתּוֹ שֶׁל יוֹרָם בֶּן אַחְאָב. מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מוֹשְׁחִין, מִנָּלָן. אֲמַר קְרָא "קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא", הוּא טָעוּן מְשִׁיחָה וְאֵין אַחֵר טָעוּן מְשִׁיחָה. וּמִשּׁוּם מַחֲלֹקֶת שֶׁל יוֹרָם בֶּן אַחְאָב נִמְעוֹל בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. בְּאֲפַרְסְמָא דָּכְיָא. וְאֶת יְהוֹאָחָז מִפְּנֵי יְהוֹיָקִים, וּמִי הָיָה שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְהָתָנְיָא, מִשֶּׁנִּגְנַז אָרוֹן נִגְנְזָה צִנְצֶנֶת הַמָּן וּצְלוֹחִית שֶׁל שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמַקְלוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וּשְׁקֵדֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, וְאַרְגָּז שֶׁשָּׁלְחוּ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לֶאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (שם ו, ח) "וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ בָאַרְגָּז מִצִּדּוֹ", וּמִי גְנָזוֹ יֹאשִׁיָּהוּ גְּנָזוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֹּאמֶר (אֶל הַכֹּהֲנִים הָעָם הַמְקֻדָּשִׁים) [לַלְּוִיִּם הַמְבִינִים לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים] לַה' תְּנוּ אֶת אֲרוֹן (בְּרִית ה') [הַקֹּדֶשׁ] בַּבַּיִת אֲשֶׁר (עָשָׂה) [בָּנָה] שְׁלֹמֹה וְגוֹ' (לִשְׁכֹּן שְׁמוֹ כִּי) אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף", וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָתְיָא שָׁם שָׁם וְאָתְיָא מִשְׁמֶרֶת מִשְׁמֶרֶת וְאָתְיָא דּוֹרוֹת דּוֹרוֹת. אֲמַר רַב פַּפָּא, בְּאֲפַרְסְמָא דָּכְיָא. תָּנוּ רַבָּנָן. כֵּיצַד מוֹשְׁחִין אֶת הַמְּלָכִים, כְּמִין נֵזֶר. וְאֶת הַכֹּהֲנִים, כְּמִין כ"י. מַאי כְּמִין כִּי. כְּמִין כַּף יְוָנִי. תָּנִי חָדָא, בַּתְּחִלָּה מַצִּיקִין שֶׁמֶן עַל רֹאשׁוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן לוֹ שֶׁמֶן בֵּין רִיסֵי עֵינָיו, וְתַנְיָא אַחֲרִיתִי, בַּתְּחִלָּה נוֹתֵן שֶׁמֶן בֵּין רִיסֵי עֵינָיו וְאַחַר כָּךְ מַצִּיק שֶׁמֶן עַל רֹאשׁוֹ. תַּנָּאֵי הִיא, דְּאִיכָּא לְמַאן דְּאֲמַר מְשִׁיחָא עֲדִיפָא וְאִיכָּא לְמַאן דְּאֲמַר יְצִיקָה עֲדִיפָא. מַאי טַעְמָא דְּמַאן דַּאֲמַר יְצִיקָה עֲדִיפָא. מִדִּכְתִיב (ויקרא ח, יב) "וַיִּצֹק [מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה"]. וּמַאן דְּאֲמַר מְשִׁיחָא עֲדִיפָא סְבַר, שֶׁכֵּן נִתְרַבָּה אֵצֶל כְּלֵי שָׁרֵת. וְהָכְתִיב (שם) "וַיִּצֹק" (לוֹ שֶׁמֶן) וּלְבַסּוֹף (שם) "וַיִּמְשַׁח". הָכִי קָאָמַר, מַה טַּעַם "וַיִּצֹק", מִשּׁוּם דְּ"וַיִּמְשַׁח". תָּנוּ רַבָּנָן. "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן". כְּמִין שְׁתֵּי טִפֵּי מַרְגָּלִיּוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת לוֹ לְאַהֲרֹן בִּזְקָנוֹ. תָּנָא כְּשֶׁהוּא מְסַפֵּר עוֹלוֹת וְיוֹשְׁבוֹת בְּעִיקָרֵי זְקָנוֹ, וְעַל דָּבָר זֶה הָיָה מֹשֶׁה דּוֹאֵג שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם מָעַלְתִּי בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה (שם, ג) "כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן", מַה טַּל זֶה אֵין בּוֹ מְעִילָה וְכוּ', וַעֲדַיִן הָיָה אַהֲרֹן דּוֹאֵג שֶׁמָּא מֹשֶׁה לֹא מָעַל אֲנִי מָעַלְתִּי, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" מַה מֹּשֶׁה לֹא מָעַל אַף אַתָּה לֹא מָעַלְתָּ. תָּנוּ רַבָּנָן. אֵין מוֹשְׁחִין אֶת הַמְּלָכִים אֶלָּא עַל הַמַּעְיָן, כְּדֵי שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א, לג-לד) "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָה אֲשֶׁר לִי וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא". תָּנוּ רַבָּנָן. הַסָּךְ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִבְהֵמָה וְכֵלִים, פָּטוּר. לְכוּתִיִּים וּמֵתִים, פָּטוּר. בִּשְׁלָמָא בְּהֵמָה וְכֵלִים, דִּכְתִיב עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ וּבְהֵמָה וְכֵלִים לַאו אָדָם נִינְהוּ. מֵתִים נַמִי, דְּכֵיוַן דְּמִית, מֵת מִקְּרִי אָדָם לָא מִקְּרִי. אֶלָּא כּוּתִיִּים, אַמַּאי פָּטוּר. דִּכְתִיב (יחזקאל לד, לא) "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם", אַתֶּם קְרוּיִם אָדָם וְאֵין הַכּוּתִיִּים קְרוּיִים אָדָם. וְלֹא, וְהָכְתִיב "וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף". הַהוּא לַאֲפוּקֵי בְּהֵמָה. וְהָכְתִיב (יונה ד, יא) "וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם". הַהוּא לַאֲפוּקֵי בְּהֵמָה. וְאִי תֵּימָא, כִּדְתָנִי תָּנָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּסָךְ יֶשְׁנוֹ בְּבַל יִיסָךְ וְכָל שֶׁאֵינוֹ בְּסָךְ אֵינוֹ בְּבַל יִיסָךְ, וְכַמָּה יָסוּךְ וִיהֵא חַיָּב, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל שֶׁהוּא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּזַיִת, בְּמַאי פְּלִיגִין, רַבִּי מֵאִיר סָבַר, עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ כְּתִיב וּכְתִיב אֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ, מַה סִיכָה כָּל שֶׁהוּא אַף נְתִינָה כָּל שֶׁהוּא, רַבִּי יְהוּדָה סָבַר, יָלְפִינָן נְתִינָה דְּעַל זָר מִנְּתִינָה דְּעָלְמָא, מַה נְּתִינָה דְּעָלְמָא כְּזַיִת אַף נְתִינָה דְּהָכָא כְּזַיִת. הַסָּךְ מְלָכִים וְכֹהֲנִים, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר. רַבִּי מֵאִיר סְבַר, וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר כְּתִיב, וּמֶלֶךְ וְכֹהֵן נַמִי הָשְׁתָּא הָא זָרִים נִינְהוּ. וְרַבִּי יְהוּדָה סְבַר, בָּעִינָן עַד דְּאִכָּא זָר מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ וּמֶלֶךְ וְכֹהֵן מֵעִיקָרָא לָאו זָרִים נִינְהוּ. גּוּפָא. תָּנִי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּסָךְ יֶשְׁנוֹ בְּבַל יִיסָךְ. אֲמַר לֵיהּ, שַׁפִּיר קָאָמְרֵת, לֹא יִיסָךְ כְּתִיב, קְרִי בֵּיהּ לֹא יָסִיךְ וּקְרִי בֵּיהּ לֹא יֵיסוּךְ. תָּנִי רַב חֲנַנְיָה קַמֵּיהּ דְּרָבָא, מִנַּיִן לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּטַל מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעַל רֹאֹשׁוֹ וְנָתַן עַל בְּנֵי מֵעָיו, מִנַּיִן שֶׁחַיָּב. שֶׁנֶּאֱמַר עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ. אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָא בַּר אַהֲבָה לְרַב אַשִׁי, מַאי שְׁנָא מֵהָא דְּתַנְיָא, כֹּהֵן שֶׁסָּךְ שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה, בֶּן בִּתּוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִתְעַגֵּל בּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אֲמַר לֵיהּ, הָתָם כְּתִיב (ויקרא כב, ט) "וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ" וְכֵיוָן דְּאֲחַלוּהוּ הָא אִיתְּחַל, אֲבָל גַּבֵּי שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה כְּתִיב (שם, כא, יב) "כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו". שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁל לַח הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, הִין וַחֲצִי הִין וְכוּ'. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא הָיָה שָׁם הִין וְכִי מֶה הָיָה הִין מְשַׁמֵּשׁ, אֶלָּא מִדָּה יְתֵרָה שֶׁל לוֹג וּמֶחֱצָה הָיְתָה שֶׁבָּהּ הָיָה מוֹדֵד אֶת מִנְחַת כֹּהֵן גָּדוֹל לוֹג וּמֶחֱצָה בַּבֹּקֶר לוֹג וּמֶחֱצָה בֵּין הָעַרְבַּיִם. שַׁפִּיר קָאָמַר לְהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבָּנָן. וְרַבָּנָן, הוּא הִין דַּעֲבַד מֹשֶׁה לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, דִּכְתִיב וְשֶׁמֶן זַיִת הִין. מַר סָבַר כֵּיוָן דִּלְדוֹרוֹת לָא הֲוָה צָרִיךְ, לְפִי שָׁעָה הוּא דְּעָבְדֵיהּ וְאִיגְנַז. וְאִידָךְ, כֵּיוָן דַּהֲוָה הֲוָה. הִין, תְּרֵיסַר לוֹגֵי, דִּכְתִיב שֶׁמֶן זַיִת הִין, וּכְתִיב (פסוק לא) שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה זֶה בְּגִימַטְרִיָּא תְּרֵיסָר הֲוֵי.