(Leviticus 2:1-3) "And when a soul brings near a meal offering." Rabbi Isaac said: Why is the meal offering different, that Scripture says of it "soul"? The Holy One, blessed be He, said: Who is it whose way it is to bring a meal offering? A poor person. I credit it to him as though he had offered up his very soul before Me. And Rabbi Isaac said: Why is the meal offering different, that five kinds of preparation by frying are spoken of regarding it? It is like a king of flesh and blood for whom his beloved friend made a banquet, and the king, knowing that the man loves him, said to him: Make me five kinds of fried food, so that I may take pleasure from you. "And a soul" comes to include the anointed priest, that he may bring a freewill meal offering. For consider the argument: if an ordinary person, who does not bring an obligatory meal offering every day, nonetheless brings a freewill offering, then the anointed priest, who does bring an obligatory offering every day, surely should bring a freewill offering. But one might object on the other side; therefore the verse says "and a soul," to include the anointed priest who brings a freewill meal offering. The same applies to the congregation by similar reasoning, yet the verse teaches "and a soul": the individual brings a freewill meal offering, but the congregation does not bring a freewill meal offering. "Soul" — one might think this is a binding decree; therefore the verse says "when he brings near," [the form indicating] it is only a voluntary matter. "An offering of a meal offering" — from where do we learn that an individual may donate frankincense on its own? It is derived: just as a meal offering, which comes as an obligation together with an animal, also comes as a freewill offering by itself, so too frankincense, which comes as an obligation with the meal offering, may come as a freewill offering by itself; the word "offering" teaches that an individual may donate frankincense, not less than a handful. Likewise an individual may donate wine, not less than three log; and oil; and, from the word "offering," even a donation of wood, not less than two logs. Rabbi Tarfon said: just as we find with wine that what comes as obligation comes also as freewill, so too oil. Rabbi Akiva replied to him with the distinction of the cases. Rabbi Yose said: were I to read only "offering," I might think an individual may donate incense; but Scripture says elsewhere of the oil of anointing and the incense of spices, "according to all that I have commanded you they shall do" (Exodus 31:11) — the anointing oil and the spice incense belong only within. "A meal offering" — by a verbal link with "fine flour" said elsewhere (Exodus 29), just as the fine flour there is from wheat, so the fine flour here is from wheat: "fine flour shall be his offering," that he bring only from wheat. "His offering" — the individual brings a freewill meal offering, but partners do not bring a freewill meal offering; nor do two together bring wine, oil, frankincense, or wood, though they may donate a burnt offering and peace offerings, and in birds even a single bird.
Why the Poor Person's Meal Offering Counts as a Soul
Yalkut Shimoni on Torah 447:2
(ויקרא ב א-ג) וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַה נִּשְׁתַּנָּה מִנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ "נֶפֶשׁ", אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי דַרְכּוֹ לְהָבִיא מִנְחָה, עָנִי, מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ הִקְרִיב נַפְשׁוֹ לְפָנַי. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק מַה נִּשְׁתַּנָּה מִנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ חֲמִשָּׁה מִינֵי טִגּוּן הַלָּלוּ. לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁעָשָׂה לוֹ אוֹהֲבוֹ סְעֻדָּה וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ וְאָמַר לוֹ עֲשֵׂה לִי חֲמִשָּׁה מִינֵי טִגּוּן, כְּדֵי שֶׁאֵהָנֶה מִמְּךָ. וְנֶפֶשׁ, לְרַבּוֹת כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁיָּבִיא מִנְחָה מִן הַנְּדָבָה. וַהֲלֹא דִין הוּא, וּמָה אִם הַיָּחִיד שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מִן הַחוֹבָה בְּכָל יוֹם מֵבִיא מִן הַנְּדָבָה. מָשִׁיחַ שֶׁמֵּבִיא מִן הַחוֹבָה בְּכָל יוֹם, אֵינוֹ דִין שֶׁמֵּבִיא מִן הַנְּדָבָה. לֹא אִם אָמַרְתָּ בְיָחִיד שֶׁהוּא מֵבִיא מִנְחָה עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. תֹּאמַר בְּמָשִׁיחַ שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מִנְחָה עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, הוֹאִיל וְאֵינוֹ מֵבִיא מִנְחָה עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו לֹא יָבִיא מִנְחַת נְדָבָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְנֶפֶשׁ", לְרַבּוֹת כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁיָּבִיא מִנְחַת נְדָבָה. הוּא הַדִּין לְצִבּוּר, וַהֲלֹא דִין הוּא, וּמָה אִם הַיָּחִיד שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מִנְחַת חוֹבָה בְּכָל יוֹם מֵבִיא מִן הַנְּדָבָה, צִבּוּר שֶׁמֵּבִיא מִן הַחוֹבָה בְּכָל יוֹם אֵינוֹ דִין שֶׁיָּבִיא מִן הַנְּדָבָה. לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּיָחִיד שֶׁמֵּבִיא מִנְחָה עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, תֹּאמַר בְּצִבּוּר שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מִנְחָה עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. מָשִׁיחַ יוֹכִיחַ שֶׁאֵין מֵבִיא מִנְחָה עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו וּמֵבִיא מִנְחַת נְדָבָה. וְאַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל הַצִּבּוּר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְבִיאִין מִנְחָה עַל טֻמָאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו שֶׁיָּבִיא מִנְחַת נְדָבָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְנֶפֶשׁ", הַיָּחִיד מֵבִיא מִנְחַת נְדָבָה וְאֵין הַצִּבּוּר מְבִיאִין מִנְחַת נְדָבָה. נֶפֶשׁ, יָכוֹל גְּזֵרָה, תַּלְמוּד לוֹמַר ("וְ)כִי תַקְרִיב", אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת. קָרְבַּן מִנְחָה, מִנַּיִן שֶׁהַיָּחִיד מִתְנַדֵּב לְבוֹנָה, נֶאֱמַר הָבֵא בְּהֵמָה (וְנֶאֱמַר) וְהָבֵא מִנְחָה חוֹבָה לָהּ [וְנֶאֱמַר] הָבֵא מִנְחָה וְהָבֵא לְבוֹנָה חוֹבָה לָהּ, מַה מִּנְחָה שֶׁהִיא בָּאָה חוֹבָה עִם בְּהֵמָה [בָּאָה] נְדָבָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אַף לְבוֹנָה שֶׁהִיא בָּאָה חוֹבָה עִם הַמִּנְחָה תָּבוֹא נְדָבָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. מַה לְּמִנְחָה בָּאָה נְדָבָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ שֶׁכֵּן הִיא בָּאָה חוֹבָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, תָּבוֹא לְבוֹנָה נְדָבָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁכֵּן הִיא אֵינָהּ בָּאָה חוֹבָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, הוֹאִיל וְאֵינָהּ בָּאָה חוֹבָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ לֹא תָּבוֹא נְדָבָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, תַּלְמוּד לוֹמַר "קָרְבַּן", מְלַמֵּד שֶׁהַיָּחִיד מִתְנַדֵּב לְבוֹנָה. מִכַּמָּה לֹא יִפְחֹת, מִן הַקֹּמֶץ. מִנַּיִן שֶׁהַיָּחִיד מִתְנַדֵּב יַיִן, נֶאֱמַר הָבֵא בְּהֵמָה וְהָבֵא מִנְחָה חוֹבָה לָהּ, הָבֵא מִנְחָה וְהָבֵא יַיִן חוֹבָה לָהּ, מַה מִּנְחָה שֶׁהִיא בָּאָה חוֹבָה לָהּ עִם הַבְּהֵמָה, בָּאָה נְדָבָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אַף הַיַּיִן שֶׁהוּא בָּא חוֹבָה עִם הַמִּנְחָה יָבוֹא נְדָבָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. מַה לְּמִנְחָה בָּאָה נְדָבָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ שֶׁכֵּן הִיא בָּאָה חוֹבָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, יָבוֹא יַיִן נְדָבָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁכֵּן אֵינוֹ בָּא חוֹבָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהוֹאִיל וְאֵינוֹ בָּא חוֹבָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ לֹא יָבוֹא נְדָבָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "קָרְבַּן", מְלַמֵּד שֶׁהַיָּחִיד מִתְנַדֵּב יַיִן. מִכַּמָּה לֹא יִפְחֹת, מִשְּׁלֹשָׁה לוֹגִין. מִנַּיִן שֶׁהַיָּחִיד מִתְנַדֵּב שֶׁמֶן, הוּא הַדִּין וְהוּא הַתְּשׁוּבָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "קָרְבַּן", דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, מַה מָּצִינוּ בְּיַיִן שֶׁהוּא בָּא חוֹבָה בָּא נְדָבָה, אַף שֶׁמֶן שֶׁהוּא בָּא חוֹבָה בָּא נְדָבָה. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מַה לְּיַיִן בָּא נְדָבָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁכֵּן הוּא קָרֵב חוֹבָתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ יָבוֹא שֶׁמֶן נְדָבָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁכֵּן אֵינוֹ קָרֵב חוֹבָתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוֹאִיל וְאֵינוֹ קָרֵב חוֹבָתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ לֹא יָבִיא נְדָבָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ (תַּלְמוּד לוֹמַר). קָרְבַּן. מִנַּיִן שֶׁהַיָּחִיד מִתְנַדֵּב קָרְבָּן עֵצִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "קָרְבָּן" מְלַמֵּד שֶׁהַיָּחִיד מִתְנַדֵּב קָרְבָּן עֵצִים. מִכַּמָּה לֹא יִפְחֹת מִשְּׁנֵי גְּזִירִין. אָמַר רַבִּי יוֹסִי: אִי קוֹרֵא אֲנִי קָרְבַּן, יָכוֹל יָחִיד מִתְנַדֵּב קְטֹרֶת, וְקוֹרֵא אֲנִי עָלָיו (דברים כג, כד) "מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ", וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם "לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה וְעֹלָה", יָכוֹל יִתְנַדֵּב וְיָבִיא עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם לא, יא) "וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים לַקֹּדֶשׁ כְּכָל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ יַעֲשׂוּ", הָא אֵין שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵין קְטֹרֶת הַסַּמִּים אֶלָּא בִּפְנִים. מִנְחָה, לִתֵּן אֶת הָאָמוּר כָּאן בְּכָל הַמְּנָחוֹת וְאֶת הָאָמוּר בְּכָל הַמְּנָחוֹת כָּאן. נֶאֱמַר כָּאן "סֹלֶת", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות כט, כ) "סֹלֶת", מַה סֹּלֶת הָאָמוּר לְהַלָּן מִן הַחִטִּים, אַף סֹלֶת הָאָמוּר כָּאן מִן הַחִטִּים. סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ, סֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלֹּא יָבִיא אֶלָּא מִן הַחִטִּים. וַהֲלֹא דִין הוּא, צִבּוּר מֵבִיא מִנְחָה מִן הַחִטִּים חוֹבָה, וְיָחִיד מֵבִיא מִנְחָה מִן הַחִטִּים נְדָבָה, מַה צִּבּוּר שֶׁהוּא מֵבִיא מִנְחָה מִן הַחִטִּים חוֹבָה מֵבִיא מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִים חוֹבָה, אַף יָחִיד שֵׁמֵּבִיא מִן הַחִטִּים נְדָבָה יָבִיא מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִים נְדָבָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ", שֶׁלֹּא יָבִיא אֶלָּא מִן הַחִטִּים. הֲרֵי אִם אָמַר הֲרֵי עָלַי מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִים יָבִיא מִנְחָה מִן הַחִטִּים. קֶמַח, יָבִיא סֹלֶת, [בְּלֹא] שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, יָבִיא שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, חֲצִי עִשָּׂרוֹן, יָבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם, עִשָּׂרוֹן וּמֶחֱצָה, יָבִיא שְׁנַיִם. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר שֶׁלֹּא הִתְנַדֵּב כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִים. קָרְבָּנוֹ, הַיָּחִיד מֵבִיא מִנְחַת נְדָבָה וְאֵין הַשֻּׁתָּפִין מְבִיאִין נְדָבָה. וַהֲלֹא דִין הוּא, עוֹלַת בְּהֵמָה בָּאָה בְּנֶדֶר וּנְדָבָה, מִנְחָה בָּאָה בְּנֶדֶר וּנְדָבָה, מָה עוֹלַת בְּהֵמָה שֶׁהִיא בָּאָה בְּנֶדֶר וּנְדָבָה, הֲרֵי הִיא בָּאָה נִדְבַת שְׁנַיִם, אַף מִנְחָה הַבָּאָה בְּנֶדֶר וּנְדָבָה תָּבוֹא נִדְבַת שְׁנַיִם, לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּעוֹלַת בְּהֵמָה שֶׁהִיא בָּאָה נִדְבַת צִבּוּר, תֹּאמַר בְּמִנְחָה שֶׁאֵינָהּ בָּאָה נִדְבַת צִבּוּר, עוֹלַת הָעוֹף תּוֹכִיחַ, שֶׁאֵינָהּ בָּאָה נִדְבַת צִבּוּר וּבָאָה נִדְבַת שְׁנַיִם, אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל הַמִּנְחָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ בָּאָה נִדְבַת צִבּוּר, תָּבוֹא נִדְבַת שְׁנַיִם, תַּלְמוּד לוֹמַר "קָרְבָּנוֹ", הַיָּחִיד מֵבִיא מִנְחַת נְדָבָה, וְאֵין הַשֻּׁתָּפִין מְבִיאִין מִנְחַת נְדָבָה. כְּשֵׁם שֶׁאֵין שְׁנַיִם מְבִיאִין מִנְחַת נְדָבָה כָּךְ אֵין מְבִיאִין לֹא יַיִן, וְלֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה, וְלֹא עֵצִים. אֲבָל מִתְנַדְּבִים עוֹלָה וּשְׁלָמִים, וּבְעוֹף אֲפִלּוּ פְּרִידָה אַחַת.