(Leviticus 5:1) Had Scripture said only "and she shall hear," one might think that even one who tells his fellow "go and worship idols" should be liable, and that if the one who speaks is not liable, then surely the one who hears should be liable. But here is a proof that the speaker is not liable while the hearer is: do not be astonished, then, at the case of one who says to his fellow "go and worship idols," for even though the speaker is not liable, the one who hears may yet be liable. Scripture therefore teaches, "and she shall hear the voice of an oath" (Leviticus 5:1), and "oath" here means nothing other than a sworn oath, as it says, "and the priest shall make the woman swear with the oath of cursing" (Numbers 5:21). I might know only of a curse that carries a sworn oath; how do I know to treat a curse without a sworn oath like a curse with one? Scripture says, "and she shall hear the voice of an oath." Rabbi Akiva said: I know only of one who swears falsely on his own initiative and deliberately. From where do I include one who swore on his own initiative in error, or at the bidding of others deliberately, or at the bidding of others in error? Scripture says, "and he is a witness, whether he has seen or known; if he does not tell, he shall bear his iniquity" (Leviticus 5:1), to include them all. If a man sent for witnesses by his son, his servant, or his messenger, or the defendant himself said "I adjure you to come and testify for me," one might think they are liable; Scripture says "and she shall hear the voice of an oath, and he is a witness" - they are not liable until they hear it from the mouth of the claimant himself. What is the textual basis? Rabbi Elazar said: it is written "if lo [to him] he does not tell" - meaning if he does not tell the claimant he bears his guilt, but if he fails to tell another he is exempt. Three times the word "lo" is written in the Torah with aleph-lamed yet read as "to him": "which has no legs" (Leviticus 11:21), "which has no wall" (Leviticus 25:31), and "if he does not tell" here. If one said "I adjure you, so-and-so and so-and-so, to come and testify for me," but they knew only secondhand testimony, or one of them was a relative or otherwise disqualified, one might think they are liable; Scripture says "and he is a witness" - the rule applies only when they are fit to testify, not when they are disqualified from giving testimony. If a man stood in the synagogue and said "I adjure you, if you know testimony for me, to come and testify," one might think the whole congregation is liable; Scripture says "and he is a witness" - he is liable only when he intends a specific person. And if the adjuration came before the testimony rather than after, one is exempt, for liability holds only when the testimony preceded the oath. From where do we know this speaks only of a monetary claim? Rabbi Eliezer derives it by a verbal analogy between the "o" ("or") here and the "o" elsewhere. Rabbi Akiva derives it from "and it shall be when he is guilty in one of these" (Leviticus 5:5) - some of these incur guilt and some do not; if he was claimed for money he is liable, but for another matter he is exempt.
When Only the One Who Hears the Oath Bears the Guilt
Yalkut Shimoni on Torah 470:2
(ויקרא ה א) אִלּוּ נֶאֱמַר "וְשָׁמְעָה", יָכוֹל אַף הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ לֵךְ עֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה יְהֵא חַיָּב, אִם הָאוֹמֵר אֵינוֹ חַיָּב יְהֵא הַשּׁוֹמֵעַ חַיָּב. זֶה יוֹכִיחַ שֶׁהָאוֹמֵר אֵינוֹ חַיָּב וְהַשּׁוֹמֵעַ חַיָּב. אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ לֵךְ עֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָאוֹמֵר חַיָּב יִהְיֶה הַשּׁוֹמֵעַ חַיָּב, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה", אֵין אָלָה אֶלָּא שְׁבוּעָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר ה, כא) "וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה". אֵין לִי אֶלָּא אָלָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ שְׁבוּעָה, מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת אָלָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמָּהּ שְׁבוּעָה כְּאָלָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ שְׁבוּעָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְשָׁמְעָה (קוֹל) אָלָה וְשָׁמְעָה קוֹל", לַעֲשׂוֹת אָלָה שֶׁאֵין עִמָּהּ שְׁבוּעָה כְּאָלָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ שְׁבוּעָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין לִי אֶלָּא מִפִּי עַצְמוֹ מֵזִיד. מִפִּי עַצְמוֹ שׁוֹגֵג, מִפִּי אֲחֵרִים מֵזִיד, מִפִּי אֲחֵרִים שׁוֹגֵג (מִפִּי עַצְמוֹ) [מִנַּיִן], תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ", לְרַבּוֹת אֶת כֻּלָּם. שָׁלַח לָהֶם בְּיַד בְּנוֹ, אוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ, אוֹ בְּיַד שְׁלוּחוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם הַנִּתְבַּע מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם אַתֶּם יוֹדְעִים לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי, יָכוֹל יִהְיוּ חַיָּבִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד", עַד שֶׁיִּשְׁמַע מִפִּי הַתּוֹבֵעַ. מַאי תַּלְמוּדָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לוֹא כְּתִיב, אִם לוֹ לֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ, וְאִם לְאַחֵר לֹא יַגִּיד פָּטוּר. וּשְׁלֹשָׁה לוֹ כְּתוּבִים בַּתּוֹרָה בְּאָלֶ"ף לָמֶ"ד וְקוֹרֵא לוֹ, "אֲשֶׁר לֹא כְרָעַיִם", (ויקרא כה, לא) "אֲשֶׁר לֹא חֹמָה", אִם לוֹא יַגִּיד. מַשְׁבִּיעַנִי עֲלֵיכֶם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי אִם אַתֶּם יוֹדְעִים לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי וְהֵם יוֹדְעִים לוֹ עֵדוּת עֵד מִפִּי עֵד, אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל, יָכוֹל יְהוּ חַיָּבִין, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד", בִּזְמַן שֶׁהֵן כְּשֵׁרִין לְהָעִיד וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהֵן פְּסוּלִין מִן הָעֵדוּת. עָמַד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאָמַר מַשְׁבִּיעַנִי עֲלֵיכֶם אִם אַתֶּם יוֹדְעִים לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי, יָכוֹל יְהוּ חַיָּבִין, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד" עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּן לוֹ. מַשְׁבִּיעַנִי עֲלֵיכֶם לִכְשֶׁתֵּדְעוּ לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וְתָעִידוּ לִי, יָכוֹל יְהוּ חַיָּבִין, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד", בִּזְמַן שֶׁקָּדְמָה עֵדוּת אֶת הַשְּׁבוּעָה, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁקָּדְמָה שְׁבוּעָה אֶת הָעֵדוּת. [עָמַד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאָמַר מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם וְכוּ' הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין]. אָמַר שְׁמוּאֵל וַאֲפִלּוּ עֵדָיו בֵּינֵיהֶם, פְּשִׁיטָא, לָא צְרִיכָא דְּקָאֵי עָלַיְהוּ, מַהוּ דְּתֵימָא כְּמָאן דְּאָמַר לְהוּ דָּמֵי, קָא מַשְׁמַע לָן. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי רָאָה סִיעָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין וְעֵדָיו בֵּינֵיהֶן וְאָמַר לוֹ מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִים לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי, יָכוֹל יְהוּ חַיָּבִין, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוּא עֵד", וַהֲרֵי לֹא יִחֵד עֵדָיו. יָכוֹל אֲפִלּוּ אָמַר כָּל הָעוֹמְדִין כָּאן, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוּא עֵד", וַהֲרֵי יִחֵד עֵדָיו. מִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן אוֹאִין וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אוֹאִין, מַה לְּהַלָּן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן, אַף כָּאן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן. אוֹאִין רוֹצֵחַ יוֹכִיחוּ שֶׁהוּא אוֹמֵר אוֹאִין וּמְדַבְּרִים שֶׁלֹּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן, דָּנִין אוֹאִין שֶׁיֵּשׁ עִמָּהֶן שְׁבוּעָה מֵאוֹאִין שֶׁיֵּשׁ עִמָּהֶם שְׁבוּעָה, וְאַל יוֹכִיחוּ אוֹאִין רוֹצֵחַ שֶׁאֵין עִמָּהֶן שְׁבוּעָה. אוֹאִין סוֹטָה יוֹכִיחוּ שֶׁהֵן אוֹאִין שֶׁיֵּשׁ עִמָּהֶן שְׁבוּעָה וּמְדַבְּרִים שֶׁלֹּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן, דָּנִין אוֹאִין שֶׁיֵּשׁ עִמָּהֶן שְׁבוּעָה וְאֵין עִמָּהֶן כֹּהֵן מֵאוֹאִין שֶׁיֵּשׁ עִמָּהֶן שְׁבוּעָה וְאֵין עִמָּהֶן כֹּהֵן, וְאַל יוֹכִיחוּ אוֹאִין דְּסוֹטָה אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עִמָּהֶן שְׁבוּעָה יֵשׁ עִמָּהֶן כֹּהֵן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, (להלן פסוק ה) "וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה", יֵשׁ מֵאֵלֶּה שֶׁהוּא חַיָּב וְיֵשׁ מֵאֵלֶּה שֶׁהוּא פָּטוּר, הָא כֵּיצַד תְּבָעוֹ מָמוֹן חַיָּב, דָּבָר אַחֵר פָּטוּר. רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע, בְּעֵדוּת הַמִּתְקַיֶּמֶת בִּרְאִיָּה בְּלֹא יְדִיעָה וּבִידִיעָה בְּלֹא רְאִיָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. רְאִיָּה בְּלֹא יְדִיעָה כֵּיצַד, מָנֶה מָנִיתִי לְךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי יָבוֹאוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְיָעִידוּ, זוֹ רְאִיָּה בְּלֹא יְדִיעָה. יְדִיעָה בְּלֹא רְאִיָּה כֵּיצַד, מָנֶה הוֹדֵיתָ לִי בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי יָבוֹאוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְיָעִידוּ, זוֹ הִיא יְדִיעָה בְּלֹא רְאִיָּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר חַיָּב כָּאן וְחַיָּב בְּפִקָּדוֹן מַה לְּהַלָּן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן, אַף כָּאן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָא בִּתְבִיעַת מָמוֹן, וְעוֹד קַל וָחֹמֶר וּמַה פִּקָּדוֹן שֶׁעָשָׂה בּוֹ נָשִׁים כַּאֲנָשִׁים קְרוֹבִין כִּרְחוֹקִין כְּשֵׁרִין כִּפְסוּלִין, וְחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן, עֵדוּת שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהּ נָשִׁים כַּאֲנָשִׁים, קְרוֹבִין כִּרְחוֹקִין, כְּשֵׁרִין כִּפְסוּלִין, וְאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת, וּבִפְנֵי בֵּית דִּין, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן. מַה לְּפִקָּדוֹן שֶׁלֹּא עָשָׂה בּוֹ מֻשְׁבָּע כְּנִשְׁבָּע, וּמֵזִיד כְּשׁוֹגֵג, תֹּאמַר בְּעֵדוּת שֶׁכֵּן עָשָׂה מֻשְׁבָּע כְּנִשְׁבָּע וּמֵזִיד כְּשׁוֹגֵג, תַּלְמוּד לוֹמַר "תֶחֱטָא תֶחֱטָא" לִגְזֵרָה שָׁוָה, נֶאֱמַר כָּאן "תֶחֱטָא" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (להלן פסוק כא) "תֶחֱטָא", מַה לְּהַלָּן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן אַף כָּאן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן. מַתְקִיף לָהּ רַבָּה בַּר עוּלָא אוֹאִין דְּבִטּוּי יוֹכִיחוּ, שֶׁהֵן אוֹאִין שֶׁיֵּשׁ עִמָּהֶן שְׁבוּעָה וְאֵין עִמָּהֶן כֹּהֵן וּמְדַבְּרִים שֶׁלֹּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן. מִסְתַּבְּרָא מִפִּקָּדוֹן הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן תֶּחֱטָא. אַדְּרַבָּה, מִבִּטּוּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן חַטָּאת מֵחַטָּאת. אֶלָא מִסְתַּבְּרָא מִפִּקָּדוֹן הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן חֵטְא, בְּמֵזִיד, תְּבָעֵיהּ וְכַפְרֵיהּ, וְעָבְרֵיהּ. אַדְּרַבָּה, מִבִּטּוּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן חַטָּאת, יוֹרֵד, וְחֹמֶשׁ, הַנָּךְ נְפִישָׁן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, "וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם" וְכוּ', אִיפוּךְ אֲנָא. רַבִּי עֲקִיבָא אִית לֵיהּ אוֹאִין דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. מַאי בֵּינַיְהוּ, אִיכָּא בֵּינַיְהוּ עֵדֵי קַרְקַע, לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר חַיָּב, לְרַבִּי עֲקִיבָא פָּטוּר. מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי לִתֵּן לִי מָאתַיִם זוּז וְלֹא נָתַן הֲרֵי זֶה תְּבִיעַת מָמוֹן, יָכוֹל יְהוּ חַיָּבִין, תַּלְמוּד לוֹמַר "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא", (להלן פסוק כא) "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא" לִגְזֵרָה שָׁוָה, מַה "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא" הָאָמוּר לְהַלָּן תּוֹבְעוֹ מָמוֹן וְיֵשׁ לוֹ, אַף נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא הָאָמוּר כָּאן תּוֹבְעוֹ מָמוֹן וְיֵשׁ לוֹ.